המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בדבוז'ץ כ-400 יהודים – כ-40 אחוזים מתושביה. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נכבשה דבוז'ץ בידי הצבא האדום. בסוף יוני 1941, לאחר קרבות עזים, נפלה העיירה בידי הגרמנים.
כמה חודשים לאחר הכיבוש הגרמני הוקם בעיירה גטו קטן. השמירה על הגטו לא הייתה קפדנית במיוחד, ורבים מתושביו עסקו בהברחת מזון ובסחר חליפין עם איכרי הסביבה. יהודים מעיירות באזור הסתננו אל הגטו. בתקופה זו הוקמו במקום יודנרט בראשותו של יהודי ששמו ביירך (Beirakh) ושירות סדר יהודי שנועדו בעיקר לגיוס יהודים לעבודת כפייה.
בדצמבר 1941 הובאו לגטו כ-400 יהודים מזדז'יינצ'יול (Zdzieciol; ז'טל). בשל הצפיפות פרצה עד מהרה מגפת הטיפוס ופשׂו בגטו גם מחלות אחרות. היודנרט הקים בגטו מאפייה ובית חולים קטן. בחורף 1941/42 נסגר הגטו למעבר וגודר, ובעקבות זאת החמירו הצפיפות והמחסור במזון.
במרס 1942 הקימו הגרמנים בתחומי דבוז'ץ מחנה עבודה והביאו אליו כ-2,000 צעירים יהודים, מדבוז'ץ עצמה ומקהילות אחרות. במאי 1942 הוחלף ראש היודנרט ביירך בפליט יהודי מלודז', נוביק (Novik) שמו, שעל-פי עדויות אחדות נהג ביהודים בקשיחות.
בהנהגתם של ישראל קסלר וחיים שלוסברג הוקמה במחנה מחתרת של צעירים יוצאי תנועות הנוער והחלה בהברחת יהודים יחידים ליערות.
בסוף קיץ 1942 רצחו הגרמנים כ-600 יהודים. בסתיו 1942 גייסו הגרמנים כמה עשרות צעירים לצורך חפירת בורות בביאלה בלוטה (Biale Blota); לאחר שלא שבו, הסיקו יושבי המחנה והגטו שסופם קרב והחלו לחפש מקומות מסתור.
על-פי מקורות שונים, ב-19 או ב-29 בדצמבר 1942 החלו אקציות במחנה ובגטו. היהודים, ובהם ראש היודנרט, נלקחו לביאלה בלוטה ונורו שם למוות. בימים הבאים נרצחו גם מקצת היהודים שנתפסו במקומות מחבוא. באוקטובר 1943 נרצחו גם כמה עשרות היהודים שהשאירו הגרמנים במחנה העבודה לאחר אקציה זו.