בין מלחמות העולם חיו בדוברומיל כ-2,100 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, מתעשייה ומעגלונות, והיו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים. בקהילה פעלו מוסדות סעד יהודיים מסורתיים. בדוברומיל הייתה פעילות פוליטית של מפלגות ותנועות נוער ציוניות, של אגודת ישראל ושל הבונד. כמה יהודים היו חברים במפלגה הקומוניסטית הפולנית הבלתי לגלית. במקום פעלו כמה מוסדות חינוך יהודיים מסורתיים, בית ספר לבנות של "בית יעקב" ובית ספר של רשת "תרבות".
בתחילת ספטמבר 1939 נכבשה דוברומיל בידי הגרמנים, אך בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב הועברה לידי הסובייטים. בימי שלטונם הולאמו התעשייה והמסחר הפרטיים והפעילות הקהילתית והציבורית היהודית נפסקה. לעיירה הגיעו כ-650 פליטים ממערב פולין. הסובייטים התירו ליהודי העיירה להקים ועד סיוע לפליטים, ויותר משנה הפעיל הוועד מטבח ציבורי למען הפליטים. בקיץ 1940 רוכזו הפליטים ושולחו לתוך ברית-המועצות, והוועד הצליח לציידם בכסף ובמזון לפני צאתם.
ביוני 1941, עם פלישת גרמניה לברית-המועצות, ניסו רבים מיהודי דוברומיל להימלט מזרחה, אך בשל הדרכים החסומות נאלצו רובם לשוב על עקבותיהם. הגרמנים כבשו את דוברומיל ב-28 ביוני 1941, והתושבים האוקראינים החלו מיד לפרוע ביהודים ולבזוז את דירותיהם באישורם של הגרמנים. ב-30 ביוני רצחו אנשי איינזצקומנדו 6 של הס"ס ושוטרים אוקראינים כ-130 יהודים (או כ-50 על-פי מקורות אחרים) – עונש על "התעללויות הסובייטים". כעבור כמה ימים שרפו הגרמנים ושוטרים אוקראינים את בית הכנסת ואת כל בתי המדרש בעיר. יהודים אחדים נשרפו חיים במאורעות אלו.
כעבור זמן מה הוקמו בעיירה יודנרט ושירות סדר יהודי. היודנרט נצטווה להעביר לגרמנים כופר ולספק להם עובדי כפייה יהודים. על היהודים, פרט לחברי היודנרט ושירות הסדר ולכמה בעלי מלאכה שקיבלו אישורים, נאסר לצאת מן העיר. כעבור זמן מה רצחו גרמנים ואוקראינים כמה עובדי כפייה ששהו מחוץ לעיירה אף-על-פי שהיו בידיהם אישורים מתאימים.
באוקטובר 1941 רוכזו יהודי דוברומיל בגטו. ביולי 1942 הועברו לגטו יהודים נוספים מכפרי הסביבה.
ב-29 ביולי 1942 ריכזו שוטרים גרמנים ואוקראינים את היהודים. לאחר סלקציה שולחה קבוצת גברים לפשמישל (Przemysl), למחנה עבודה, וכ-1,700 יהודים גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ. בזמן האקציה נרצחו כמה יהודים ובהם זקנים וחולים שלא היה בכוחם להגיע למקום הריכוז.
לאחר האקציה והגירוש נותרו בעיר כ-500 יהודים – צעירים, בעלי מלאכה שהושארו לעבוד במפעלים בעיר, חברי היודנרט והשוטרים היהודים וכן יהודים אחדים שהתחבאו בעת הגירוש.
היהודים שנשארו בעיר נרצחו ביריות בדצמבר 1942 ונקברו בקבר אחים.
