המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בדומצ'ב כ-1,300 יהודים – כ-90 אחוזים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה וכן מענף הקיט, שהיה מפותח בשל קרבתה של העיירה לַנהר בוג וליערות האורן שמסביבה. היהודים הסתייעו בבנק ובקופת גמ"ח בעיירה פעלו מוסדות צדקה וסעד מסורתיים, שתי ספריות וחוג דרמה.
בספטמבר 1939 נכבש האזור בידי הסובייטים. ב-22 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את דומצ'ב. ב-23 וב-25 ביוני נרצחו 36 מיהודי דומצ'ב, ובהם מנהיגי העיירה. מפעם לפעם היו אנשי ס"ס באים לעיירה ודורשים כופר בכסף, זהב, בגדים ומצרכים. באמצע אוגוסט 1941 הוקמו בדומצ'ב יודנרט ושירות סדר יהודי. היהודים נצטוו לשאת סרט שרוול שעליו מגן דוד, ובספטמבר 1941 נדרשו להחליפו בשני טלאים צהובים. הגברים נלקחו לעבודת כפייה מחוץ לעיירה.
ב-1 בנובמבר 1941 הוקם בדומצ'ב גטו סגור, וכעבור זמן מה חולק לשני חלקים: גדול וקטן. ב-20 בספטמבר 1942 חוסל הגטו על שני חלקיו כשרצחו שוטרים גרמנים ואוקראינים את תושביו ליד בורות בכיכר השוק. כ-250 איש ברחו או הסתתרו, אך רובם נתפסו ונרצחו.
עשרה בעלי מקצוע יהודים שהושארו בחיים ברחו באוגוסט 1943. כמה יהודים אחרים השיגו נשק והצטרפו לפרטיזנים סובייטים.
בסך הכל ניצלו ביערות ובמחבואים עשרה יהודים.