המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Drohobycz, יהודים ליד עגלה רתומה לסוסים בגטו.
Poland ,Drohobycz, נשים וילדים ברחוב הגטו.

בשלהי המאה התשע-עשרה נודעה דרוהוביץ' בהיותה מרכז של השכלה ותרבות יהודית. בסוף מלחמת העולם הראשונה ומיד לאחריה נפגעו יהודי העיר מהתנכלויות ופרעות של הצבא הרוסי ושל חיילים אוקראינים ופולנים. עם התייצבות השלטון הפולני באזור החלה הקהילה היהודית בדרוהוביץ' להשתקם, ובראשית שנות השלושים של המאה העשרים הגיע מספר היהודים בעיר לכ-13,000. הם התפרנסו ממסחר, מעבודה במפעלי תעשייה שהיו בעיר ומעבודה בשירות הציבורי, והיו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים. בלחץ הנסיבות הכלכליות והתחרות הכלכלית הקשה עם הפולנים, הקימו הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים בעיר שורה של מוסדות סיוע ואיגודים מקצועיים יהודיים. בין שתי מלחמות העולם פעלו בדרוהוביץ' סניפים של כל תנועות הנוער והמפלגות הציוניות וכן של אגודת ישראל ושל הבונד. בעיר פעלה מערכת חינוך יהודית ענפה, לילדים ולמבוגרים, והיו בה מועדוני ספורט יהודיים.
הגרמנים כבשו את דרוהוביץ' באמצע ספטמבר 1939, ועד 22 בספטמבר, כשהעבירו את השלטון בעיר לידי הסובייטים בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב, סבלו יהודי העיר התנכלויות קשות של האוקראינים. בימי השלטון הסובייטי הולאמו מפעלי התעשייה בעיר, ויהודים בעלי הון ופעילים פוליטיים נאסרו וכמה מהם אף הוגלו לתוך ברית-המועצות.
הגרמנים שבו וכבשו את דרוהוביץ' ב-30 ביוני 1941, ולמחרת החל בה פוגרום קשה. בשלושת ימי הפוגרום רצחו אוקראינים ופולנים, תושבי העיר וגם כפריים מהסביבה, עשרות יהודים (על-פי מקורות אחרים – כמה מאות), בסיוע פעיל של החיילים הגרמנים. ב-22 ביולי רצחו שוטרים גרמנים בפיקודו של הנס בלוק (Hans Block) עוד כ-20 יהודים.
הגרמנים הטילו על יהודי דרוהוביץ' הגבלות תנועה קשות, ומשפחות רבות אולצו למסור את בתיהן לקצינים גרמנים. ביולי 1941 הוקם בעיר יודנרט בהנהגת אברהם רוזנבלט, וזמן קצר אחר כך הוקם גם שירות סדר יהודי והוטל עליו לגייס יהודים לעבודת הכפייה. נוסף על כך החלו הגרמנים לחטוף צעירים יהודים למחנות העבודה, ועל יהודי העיר הוטלו "קונטריבוציות" של סכומי כסף גבוהים.
ב-20 בספטמבר 1941 חויבו היהודים בדרוהוביץ' לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד כחול. ב-23 בספטמבר 1941 נעצרו 368 יהודים, רובם אנשי אינטליגנציה. קצתם נרצחו ואחרים שולחו למחנות עבודה באזור ולמחנה ינובסקה (Janovska) שבפאתי לבוב. באקציה נוספת, ב-18 באוקטובר, נעצרו עוד מאות יהודים, קצתם נרצחו וקצתם שולחו למחנות. באמצע נובמבר 1941 דרשו הקצינים הגרמנים פרנץ ונצל (Franz Wenzel) ויוזף גבריאל (Jozef Gabriel) מראש היודנרט שימסור להם רשימה של החולים והנכים בקהילה. מי שנכללו ברשימה, יותר מ-150 יהודים (על-פי גרסה אחרת כ-300), נעצרו ב-23-22 בנובמבר, ואנשי גסטפו רצחו אותם ביריות ביער ברוניצה (Bronica).
יהודי דרוהוביץ' סבלו מרעב כמעט מראשית ימי הכיבוש הגרמני. עד סוף 1941 הגיע מספר הנספים היהודים לכ-600. בשלהי אותה שנה החל ריכוזם של יהודי דרוהוביץ' בגטו. בעיר פעל סניף של ארגון הסיוע היהודי יס"ס בראשותו של ליאון טננבוים, ראש הקהילה לפני המלחמה.
ב-25 במרס 1942 עשו הגרמנים והאוקראינים, בסיוע שירות הסדר היהודי, אקציה בדרוהוביץ'. לאחר סלקציה גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ כ-1,000 יהודים חולים, קשישים ואחרים, שהוגדרו "א-סוציאליים". גירוש זה, שבתוך ימים אחדים הבינו יהודי העיר את משמעותו, האיץ את יזמתו של היודנרט להקים בדרוהוביץ' באביב 1942 סדנאות ובתי מלאכה כגון נגריות, מתפרות ובתי מלאכה לייצור סלים. בסדנאות אלו הועסקו מאות יהודים, אך בקיץ 1942 החלו הגרמנים לפעול לצמצום מספר העובדים בהן. במקביל הועסקו יהודים רבים במפעלים הקשורים לתעשיית הנפט ובייצור חיוני למשק המלחמה הגרמני.
ב-8 באוגוסט 1942 החלה בדרוהוביץ' אקציה גדולה של ימים אחדים. באקציה השתתפה יחידה של כ-150 שוטרים גרמנים בסיוע אוקראינים. בתחילה הם העבירו לגטו יהודים מקהילות סמוכות במדניצה (Medenica), סטבניק (Stebnik) וטרוסקווייב (Truskawiew). לאחר מכן פשטו על הגטו ועצרו אלפי יהודים. רבים מהחולים בבית החולים, תינוקות ויהודים נוספים נורו במקום במהלך האקציה. כ-5,000 יהודים גורשו מדרוהוביץ' לבלז'ץ.
הגטו של דרוהוביץ' נסגר ב-1 באוקטובר 1942, ונדחסו בו ככל הנראה כ-7,000 יהודים (על-פי מקור אחר – כ-9,000), ובהם כ-1,000 יהודים מכפרי הסביבה. בגלל הצפיפות הרבה והתנאים הסניטריים הגרועים פרצה בו עד מהרה מגפת טיפוס, ורבים מתו בה.
ב-24-23 באוקטובר 1942 הייתה בגטו אקציה נוספת שעשתה יחידת משטרה גרמנית מבטליון 133 בפיקודו של ארווין הנצ'ל (Erwin Hentschel). הגרמנים התקשו מאוד באיסוף היהודים ונוכחו לדעת שרבים מתושבי הגטו נמלטו ממנו לפני האקציה או הסתתרו. בסך הכל גורשו באקציה זו מהגטו לבלז'ץ כ-1,200 יהודים, ועוד מאות (על-פי הערכה אחת כ-200) נרצחו במקום. הגירוש מהגטו נמשך כל נובמבר, ובאותו חודש גורשו לבלז'ץ עוד כ-1,000 יהודים. בעקבות ניסיון שנעשה ב-11 בנובמבר לפגוע באיש גסטפו, רצחו הגרמנים בגטו 186 יהודים בירי חסר הבחנה. אחד הנרצחים בפעולת תגמול זו היה הסופר והצייר היהודי הפולני ברונו שולץ, שקצין ס"ס רצח אותו בגטו ב-19 בנובמבר 1942.
בראשית דצמבר 1942 נמנו בגטו כ-3,000 יהודים. הניסיונות להימלט ליערות הסמוכים נמשכו, אך שוטרים גרמנים ואוקראינים, בסיוע איכרי הסביבה, תפסו רבים מהבורחים. יהודים מדרוהוביץ' ניסו להימלט גם להונגריה, אך רק מעטים מהם הצליחו לחצות את הגבול.
חוץ מתושבי הגטו שהוגדרו עובדים חיוניים וצוידו בתעודות שאפשרו להם לצאת ממנו לעבודה, רוכזו יותר מ-1,000 עובדי כפייה יהודים נוספים במחנות הצמודים למפעלים שעבדו בהם. בראשית 1943 גבר העימות בין הגסטפו, שדרש לחסל את תושבי הגטו ואסירי המחנות, ובין הצבא הגרמני והרשויות האזרחיות המקומיות, שרצו להוסיף ולנצלם לצורכי הכלכלה.
באקציה שנעשתה ב-15 בפברואר 1943 פרצו לגטו שוטרים ואנשי ס"ס, עצרו כ-450 מתושביו, ובהם רוב חברי היודנרט, ורצחו אותם ביער ברוניצה. לאחר האקציה הועמד בראש היודנרט הד"ר גרסטנפלד (Gerstenfeld), ואחריו שימש בתפקיד זה בורגמן (Burgman).
גטו דרוהוביץ' חוסל בהדרגה באקציה שנמשכה מ-21 במאי 1943 ועד 10 ביוני 1943. הגרמנים סרקו בשיטתיות את הבתים בגטו, ולקראת סופה של האקציה, ב-6 ביוני 1943, הוציאו להורג גם 28 שוטרים יהודים. בעקבות חיסול הגטו החל גם חיסול מחנות העבודה בעיר והסתיים באפריל 1944.