המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בדרוסקייניקי כ-300 יהודים – כשליש תושביה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה לסוגיה וכן הועסקו בבית המרפא היהודי בעיירה, שיצא לה שם של עיירת נופש ומרפא. בעקבות כיבוש דרוסקייניקי בידי הצבא האדום ב-17 בספטמבר 1939 הולאמו בתי המרפא והנופש ושונו סדרי החיים היהודיים בעיירה.
ב-24 ביוני 1941 נכבשה דרוסקייניקי בידי הגרמנים, ובאמצע יולי 1941 סולקו היהודים מבתיהם ומבתי המרפא לכמה בקתות נטושות בפאתי העיירה. לגטו הפתוח שנוצר בדרך זו נדחסו כ-800 יהודים, ובהם גם פליטים יהודים שהגיעו לדרוסקייניקי עוד ב-1939 מאזורי פולין שנכבשו בידי הגרמנים. הגרמנים מינו יודנרט בראשותו של לייב פרנקל והטילו עליו לגייס עובדי כפייה. היודנרט גם הפעיל סנדלרייה ומתפרה.
באוגוסט 1942 גורשו יהודי דרוסקייניקי למחנה המעבר קילבסין (Kielbasin), ופרנקל מונה שם לראש היודנרט של המחנה. לאחר שבועות מספר הם גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בזמן הגירוש מדרוסקייניקי נמלטו כמה צעירים ליער, אך רובם הוסגרו לגרמנים.