המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בדרצ'ין כ-1,300 יהודים – כשני שלישים מתושביה – ועסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. על אף המצוקה הכלכלית התאפיינו השנים שבין שתי מלחמות העולם בפריחת החיים הציבוריים של היהודים בדרצ'ין, ובעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, אגודת ישראל והבונד וכן מוסדות דת, חינוך ותרבות, ובהם בתי ספר של רשת "תרבות" ו"יבנה".
ב=18 בספטמבר 1939 נכבשה דרצ'ין בידי הצבא האדום. בימים שלאחר מכן נהרו לדרצ'ין פליטים יהודים מאזורי מערב פולין שנכבשו בידי הגרמנים. בימי השלטון הסובייטי בוטלו המפלגות היהודיות, הולאמו או נסגרו חנויות פרטיות שפעלו בעיירה, והוקמו קואופרטיבים. הלימודים בבתי הספר היהודיים התנהלו ביידיש על=פי תכנית הלימודים הסובייטית.
הגרמנים כבשו את דרצ'ין ב-27 ביוני 1941. מיד לאחר כניסתם לעיירה נתפסו כמה יהודים ושולחו למקום לא ידוע. היהודים חויבו לשאת טלאי צהוב והוטלו עליהם גזרות למיניהן ובהן עבודת כפייה. במצוות הגרמנים הוקם יודנרט של שבעה חברים בראשותו של פלדמן, לשעבר ראש הקהילה. היודנרט נדרש לגייס עובדי כפייה וכן לאסוף מהיהודים תשלומי כופר ורכוש בעבור הגרמנים.
בינואר 1942 הוקם בדרצ'ין גטו מגודר. בתחום הגטו נכללו בית כנסת, בית המדרש של החייטים וכמה עשרות בתי מגורים. בתחילה התירו הגרמנים ליהודים לצאת מהגטו בשעות היום, אך כעבור זמן מה נסגר הגטו, ורק עובדי הכפייה יצאו ממנו לעבודתם. בשבועות הבאים רוכזו בגטו דרצ'ין יהודים ממקומות אחרים, ומספר התושבים בו הגיע לכ-4,000.
המסחר עם לא-יהודים נאסר, ומחמת הצפיפות והרעב התפשטו בגטו מגפות טיפוס ודיזנטריה. בתחילת מרס 1942 נשלחו מאות צעירים מהגטו למחנה עבודה בכפר פוז'וויצ'ה (Puzewicze). רובם נרצחו בראשית מאי 1942 ביער רודיצ'ין (Rodiczyn), וכמה מהם נמלטו וחזרו לגטו דרצ'ין. בעקבות הבריחה רצחו הגרמנים יותר מ-250 יהודים מבני משפחותיהם שבגטו, רבים מהם נשים וילדים.
עם ריבוי השמועות על חיסול גטאות באזור החלו היהודים בחיפוש מקומות מסתור ובחפירת בונקרים. ב-23 ביולי 1942 (ט' באב תש"ב) כיתרו הגרמנים את הגטו בסיועם של שוטרים ליטאים ואוקראינים, ולמחרת פתחו בירי מרוכז לתוכו. מי שניצלו מן הירי הזה הובלו אל מחוץ לדרצ'ין ונורו שם. באקציה זו נרצחו כ-2,500 יהודים.
היהודים שנותרו בחיים לאחר האקציה גורשו לגטו סלונים, ובתי הגטו הועלו באש.
בקיץ 1942, לפני אקציית החיסול, התארגנה בגטו דרצ'ין מחתרת של צעירים שעבדו במחסני נשק של הגרמנים והשיגו כלי נשק. בהמשך ברחו 300-200 יהודים, ובראשם ד"ר יחיאל אטלס, לכפר הסמוך אוסטרובו (Ostrowo), ומשם המשיכו ליערות. קצתם הצטרפו לפרטיזנים, ואחרים, בעיקר נשים וילדים, שוכנו במחנה המשפחות שהקים ד"ר אטלס.