בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בהוסט 6,023 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-28 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, והיו בהם גם עובדים עונתיים מזה ובעלי בית חרושת מזה. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית, ועם מוסדותיה נמנו אגודות חברתיות ודתיות למיניהן, ישיבה חסידית ידועה, בית ספר ציוני, ובית ספר "בית יעקב" לנערות. משנות העשרים של המאה העשרים פעלו בהוסט ארגונים ציוניים רבים.
הוסט שבקרפטורוס (Carpatho-Rus) הייתה חלק מהונגריה עד מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן סופחה לצ'כוסלובקיה. באמצע מארס 1939 חזר האזור לריבונות הונגריה, והתחיקה ההונגרית האנטי-יהודית יושמה בו בחומרה רבה יותר משיושמה בתוך הונגריה גופא. כנופיות של פורעים אנטישמיים התקיפו יהודים ברחובות הוסט, ולעתים תכופות בזזו בתי כנסת ובתים שבבעלות יהודים. למרות זאת הסתירו יהודי הוסט פליטים יהודים רבים מפולין, דאגו לתעודות מזויפות בשבילם וסייעו להם להגיע לבודפשט.
מ-1940 גויסו גברים יהודים רבים לשירות עבודת כפייה במסגרת הצבא ההונגרי. מ-1942 הוצבו רובם בחזית המזרחית, באוקראינה, ורבים מהם נספו שם. גדוד של עובדי כפייה שמגויסיו היו כמעט כולם יהודים מהוסט נשלח לסרביה, למכרות הנחושת הידועים לשמצה בבור (Bor).
ב-13 ביולי 1941 הכריזו השלטונות ההונגריים על כ-150 משפחות יהודיות – כ-500 נפשות – שהן חסרות נתינות וגירשו אותן לאוקראינה הנתונה לכיבוש גרמני. יהודים אלו נרצחו ב-27 או 28 באוגוסט 1941 בקמניץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk).
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של הוסט 5,351 נפשות. בסוף מרס 1944 נכנסו יחידות הצבא הגרמני להוסט. בתי יהודים הוחרמו בעבור הקצינים. הגסטפו מינה מועצה יהודית ובראשה עורך הדין ד"ר הגדוש (Hegedus). הגרמנים אסרו ארבעים מנכבדי הקהילה היהודית והחזיקו אותם בני ערובה בבית המדרש "עץ חיים" להבטחת מעבר חלק וללא בעיות אל הגטו.
מנגנון המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 באפריל 1944 נועד תת-שר הפנים ההונגרי לסלו אנדרה (Laszlo Endre) עם ראשי המינהל של קרפטורוס לישיבה בעניין הגטואיזציה, ובעקבותיה נדרשו יהודי הוסט, כ-5,000 בני אדם, וכן יהודים מאזורים שונים בנפת הוסט ובנפת אוקורמצו (Okormezo) לעקור אל הגטו בהוסט. לפני המעבר לגטו נכלאו יהודי הוסט ימים אחדים בבית הכנסת הגדול, ושם נעשו בגופם בדיקות דקדקניות והוחרמו מהם דברי ערך. בין 20 ל-27 באפריל 1944 הועברו היהודים אל הגטו והתגוררו שם בצפיפות גדולה מאוד של 20-15 נפשות בחדר אחד.
הגסטפו מינה מועצה יהודית חדשה, בראשותו של סמואל לזרוביץ, סוחר עצים לשעבר שהיה נשיאה האחרון של הקהילה. המועצה היהודית הקימה בגטו מטבח ציבורי מרכזי. בגטו היו די רופאים ואחיות, וגם תרופות היו בכמות מספקת. הגרמנים תפסו צעירים יהודים מן הגטו לעבודת כפייה בסלילת כבישים, בניית ביצורים ונשיאת תחמושת.
לפני גירושם פונו רוב תושבי הגטו לבית החרושת ללבנים דווידוביץ (Davidovics). הקבוצה האחרונה שפונתה מהגטו הובאה לבניין התלמוד תורה. הם נחקרו שם ועברו בדיקות גופניות לגילוי חפצי ערך מוסתרים, וכמה מהנחקרים נורו למוות במקום.
תושבי גטו הוסט גורשו לאושוויץ בין 24 במאי ל-6 ביוני 1944 (על-פי מקורות אחרים בין 22 ל-30 במאי 1944).
היו יהודים שניסו לברוח מן הגטו ולהצטרף לפרטיזנים ביערות הסמוכים. הז'נדרמריה ההונגרית לכדה רבים מן הנמלטים, ואלה שהצליחו להימלט – כמה מהם נורו מיד למוות בידי הפרטיזנים האוקראינים, ואחרים, שהתקבלו לשורות הפרטיזנים, נהרגו לאחר מכן.
