ערב מלחמת העולם השנייה חיו בהורוחוב כ-3,100 יהודים – פחות ממחצית אוכלוסייתה. יהודי הורוחוב התפרנסו ממסחר ומתעשייה זעירה, שחלקה התבססה על חקלאות. יהודים היו בעלי טחנות קמח, והיו פעילים גם בענפי ההלבשה, הנגרות והבנייה. הם הסתייעו בקופת גמ"ח ובבנק הלוואה וחיסכון שפעל עד 1936.
בהורוחוב פעלו גן ילדים ובית ספר עברי, שתי ספריות יהודיות ומועדון ספורט. בהורוחוב פעלו סניפים של מפלגות ציוניות, של אגודת ישראל ושל הבונד. יהודים היו פעילים גם במפלגה הקומוניסטית הפולנית.
הורוחוב הייתה נתונה לשלטון סובייטי מספטמבר 1939 ועד יוני 1941. ב-28 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את הורוחוב והפקידו את השלטון בה בידי אוקראינים, והללו שדדו רכוש של יהודים, סחטו מהקהילה כופר ואף רצחו שניים מבניה. הממשל הצבאי הגרמני תבע מהיהודים כופר גבוה, הטיל עליהם לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד, גייס אותם לעבודת כפייה ומינה יודנרט.
ב-12 באוגוסט או בתחילת ספטמבר 1941 רצחה יחידה של איינזצקומנדו 4a, בעזרתם של אוקראינים מקומיים, כ-400 מיהודי העיירה.
בראשית אוקטובר 1941 רוכזו רוב יהודי הורוחוב בגטו. אל הגטו הובאו גם כ-2,000 יהודים מיישובי הסביבה, ומספר התושבים בו הגיע לכ-5,000. הגטו חולק לשני חלקים, ובאחד מהם רוכזו בעלי מקצועות נדרשים ובני משפחותיהם.
ביולי 1942 הגיעו לגטו הורוחוב ידיעות על רציחות המוניות של יהודים. מבוגרים וחברי יודנרט סיכלו בכוח את תכניתם של צעירים יהודים להבעיר את הגטו כדי לאפשר בריחת המונים, משום שהאמינו שמוטב להיערך להכנת מקומות מסתור.
ב-8 בספטמבר 1942 רוכזו יהודי הורוחוב, הובלו לבורות ליד הכפר צ'ויב (Chuyev) ונרצחו שם. רק אחדים הצליחו להינצל.
