המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו באויאזד כ-130 משפחות יהודיות שהתפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה.
האווירה האנטישמית באותם הימים עוררה סדרה של מעשי אלימות נגד האוכלוסייה היהודית, וביולי 1937 נרצחה בעיירה בעלת חנות יהודייה.
עם פרוץ המלחמה חיו בעיירה כ-800 יהודים. בימי המלחמה הראשונים הופצצה העיירה קשות ורוב בתיה נהרסו. מאות יהודים נאלצו לעזוב את בתיהם, ולאחר הקרבות התרכזו בשלושה בניינים בלבד שלא נהרסו. ביוני 1941 החלו פליטים ומגורשים יהודים ממקומות אחרים להגיע לעיירה, ובסתיו 1942 הגיע מספר היהודים בה לכאלף. יהודים אלו הצטופפו בשלושה בניינים, והגרמנים העבידו אותם בעבודות כפייה שונות.
הגטו באוייזד הוקם ככל הנראה בקיץ 1942. באותה העת גורשו רבים מהצעירים היהודים למחנות עבודה, וכעשרים מהם נרצחו במקום בעת הגירושים.
באוקטובר 1942 הועברו מרבית תושבי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה. ב-10 בנובמבר 1942 הודיע פרידריך וילהלם קריגר (Friedrich Wilhelm Krueger), מפקד הס"ס והמשטרה הגרמנית בגנרלגוברנמן שבחר בעיירה לצורך הקמתו של גטו חוזר - אחד מארבעה -במחוז רדום – גטאות שנועדו לרכז את היהודים ששרדו במחוז טומשוב מזובייצקי (Tomaszow Mazowiecki) ולפתות את היהודים שנמלטו בזמן האקציות והגירושים לצאת מן המחבואים. באוייזד רוכזו כ-2,000 יהודים מקומיים ואחרים שנמלטו ליערות בזמן חיסול הגטאות בנפה. בשלב זה הפך הגטו למחנה מעבר והוקף גדרות תיל ושומרים גרמנים. על השמירה בתוך המחנה עצמו הופקדו שוטרים יהודים.
הגטו חוסל ב-6 בינואר 1943 וכל תושביו גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה; כ-70 מהם נרצחו בידי השוטרים הגרמנים בעת הפינוי.