המכון הבין-לאומי לחקר השואה

במאי 1919, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918), נרצחו בפוגרום כ-40 מתושביה היהודים של ורחובקה ועוד עשרות נפצעו. בעקבות המלחמה והפוגרום עזבו יהודים רבים את העיירה, ובאמצע שנות העשרים נותרו בה רק כ-400 יהודים. בוורחובקה פעל בית ספר ביידיש.
הגרמנים כבשו את ורחובקה בסוף יולי 1941.
ב-1 בספטמבר 1941 סופחה העיירה לטרנסניסטריה שבשליטת רומניה והוקם בה גטו. בסתיו 1941 גורשו לוורחובקה כ-1,200 יהודים מבוקובינה (Bucovina) ומבסרביה (Bessarabia). כולם שוכנו בצפיפות גדולה בבתי היהודים המקומיים ובבניין ציבורי יהודי בעיירה. היציאה מהגטו נאסרה, ותושבי הגטו נצטוו לשאת טלאי צהוב. קצתם שולחו לעבודת כפייה במחנות מרוחקים. בחורף 1941/42 מתו כמחצית מתושבי הגטו ממגפת טיפוס הבטן, מקור ומרעב. שני רופאים שעבדו בגטו עשו כמיטב יכולתם לצמצם את התפשטות המגפה. ועד שהוקם בגטו הפעיל בית תמחוי למען החולים והיתומים. ברשימת מקבלי הסיוע בדצמבר 1942 נמנו כ-800 בני אדם. היהודים בגטו ורחובקה חגגו את החגים היהודיים ואף ערכו תפילות בציבור – ברפת.
בשנת 1943 התירו השלטונות הרומניים לנשים תושבות הגטו לעבוד בכפרים הסמוכים תמורת מזון. בקיץ 1943 הועברו לגטו כספי סיוע שאספו יהודי רומניה, ובעזרתם נפתח בו בית חולים קטן.
ורחובקה שוחררה ב-15 במרס 1944.