המכון הבין-לאומי לחקר השואה

לאחר מלחמת העולם הראשונה חיו בוויסוצק כ-900 יהודים – כשליש תושביה. בין שתי מלחמות העולם חל גידול ניכר במספרם. הם התפרנסו ממסחר זעיר, רוכלות, מלאכה וחקלאות. הג'וינט סייע לנצרכים במזון ובמטבחים ציבוריים. עד סוף שנות העשרים פעלו בעיירה תלמוד תורה ובית ספר עברי של רשת "תרבות". כמו כן פעלו בה ספרייה עברית וחוג דרמה. בעיירה פעלו מפלגות ציוניות והבונד וכן קומוניסטים יהודים שפעלו במחתרת. כ-150 בוגרי הכשרה חלוצית תושבי העיירה עלו לארץ-ישראל.
בימי השלטון הסובייטי (1941-1939) חוברה העיירה לרשת החשמל, נסללו כבישים ונפתחו מפעלים ומשרדים חדשים, ויהודים מצאו בהם תעסוקה.
בראשית יולי 1941 פינה השלטון הסובייטי את העיירה, ואתו יצאו ממנה יהודים רבים, אך רק מאה מהם שרדו עד תום המלחמה. האוקראינים הקימו בעיירה מנגנון מינהלי ומשטרת עזר.
הגרמנים כבשו את ויסוצק ב-17 ביולי 1941. בעיירה הוקם יודנרט של 12 חברים, הוטל על היהודים תשלום כופר כבד, והוחרמו מהם פרוות ורכוש רב. היהודים חויבו בעבודת כפייה ונצטוו לשאת סרט שרוול לבן ועליו המילה Jude; הסרט הוחלף בסוף ספטמבר 1941 בטלאי צהוב.
ב-20 ביולי 1942 הוקם בוויסוצק גטו סגור, מגודר בגדר תיל גבוהה, ורוכזו בו כ-1,200 מיהודי ויסוצק, כ-170 מיהודי הורודוק (Horodek) ועוד כ-150 יהודים מכפרי הסביבה, ובסך הכל כ-1,500 נפשות. בגטו פרצו מגפות, בעיקר טיפוס.
הגטו חוסל ב-9 בספטמבר 1942. שוטרים וז'נדרמים גרמנים, בפקודת הסיפ"ו וה ס"ד ובעזרתם של שוטרי עזר אוקראינים, הוליכו את תושבי הגטו לבורות במרחק מה מהעיירה ורצחו אותם שם. ערב קודם לכן ברחו כ-50 יהודים מהגטו, ובעת הרציחות ברחו עוד יהודים בשחייה אל מעבר לנהר הורין (Horyn). כ-100 מהם הצליחו לחצות את הנהר, ואילו שאר הבורחים טבעו או נורו בעודם במים. מקצת הבורחים הסתתרו ביערות או נעזרו בפולנים כפריים, וכמה מהם הצטרפו ליחידות פרטיזנים סובייטיות.