המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב הפלישה הגרמנית לליטא חיו בוונדזיגולה כ-350 יהודים – 58 אחוזים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר, ממלאכה ומחקלאות ונעזרו בסניף הבנק העממי היהודי. בוונדזיגולה פעלו בית מדרש, שלושה בתי כנסת, חדרים ובית ספר עברי.
עם סיפוח ליטא לברית-המועצות בסתיו 1940 הולאמו מקצת בתי העסק והמפעלים, הפעילות הציונית נאסרה, ומוסדות חינוך עבריים נסגרו.
הגרמנים נכנסו לוונדזיגולה ב-25 ביוני 1941, ומיד הוטלו על היהודים הגבלות תנועה קשות, הם חויבו לשאת טלאי צהוב, בתיהם סומנו, והם גויסו לעבודת כפייה.
ב-8 ביולי 1941 אסרו הליטאים 68 יהודים, שדדו את בגדיהם ורצחו אותם בחורשת בורקס (Borekas) הסמוכה לבית העלמין. יתר היהודים רוכזו במעין גטו. בשבת 9 באוגוסט 1941 הקיפו ליטאים חמושים את בית הכנסת בשעת התפילה. הליטאים הוציאו מבית הכנסת כ-100 גברים יהודים, צירפו אליהם כמה נשים, והעבירו אותם אל העיירה בובט (Babtai). הם הוחזקו שם שבועיים בבית הכנסת ואז נרצחו.
יתר יהודי ונדזיגולה הוצאו מהגטו ב-28 באוגוסט 1941, רוכזו בכיכר השוק, הועברו גם הם לבובט ונרצחו שם. יהודים אחדים מוונדזיגולה הצליחו להגיע לגטו קובנה (Kovno) וכמה מהם הצטרפו לפרטיזנים.