המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים התגוררו באולנוב כ-1,200 יהודים – כשני שלישים מכלל תושביה. היו בה "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר שפעלו ביידיש.
הגרמנים כבשו את אולנוב ב-15 ביולי 1941, ומיד החלו פגיעות באוכלוסייה היהודית: גיוס לעבודת כפייה, גזל רכוש ומעשי רצח ספורדיים. היהודים רוכזו בגטו שהוקם ברחוב אחד וגודר בתיל דוקרני.
בדצמבר 1941 הועברו לאולנוב כ-300 יהודים מעיירות בסביבה, ובאביב 1942 הועברו אליה עוד כ-150 יהודים מהכפר הסמוך סלניצה (Salnitsa). באפריל 1942 נשלחו כמה מאות יהודים לבניית שדה תעופה בקלינובקה (Kalinovka).
גטו אולנוב חוסל בקיץ 1942 (בין 10 ל-14 ביוני לפי מקורות אחדים, או ב-10 ביולי לפי אחרים), כשרצחו הגרמנים כ-900 יהודים בבור ענק בבית הקברות הפולני שבקרבת העיירה.