המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בווסילקוב כ-950 יהודים – כרבע מתושביה. הם עסקו בעיקר במלאכה ובתעשייה ועבדו כפועלים שכירים. בעיירה פעלו סניפים של מפלגות ותנועות נוער יהודיות שונות, ובהן מפלגות ציוניות והבונד, וכן מוסדות חינוך ותרבות ובהם בית ספר ביידיש וספרייה.
וסילקוב נכבשה בידי הגרמנים ב-13 בספטמבר 1939, והחלו בה ביזת רכושם של היהודים והתעללות בהם ברחובות העיירה. כמה ימים לאחר מכן הועברה וסילקוב לשליטת הסובייטים, בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב. חנויות בעיירה הולאמו או נסגרו ונפתחו בה קואופרטיבים. בתקופה זו הגיעו לווסילקוב פליטים יהודים ממערב פולין ומספר היהודים בעיירה עלה לכ-1,200.
ב-27 ביוני 1941 שוב נכבשה וסילקוב בידי הגרמנים. מיד לאחר מכן חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב וגברים יהודים גויסו לעבודת כפייה. בינואר 1942 הפך הרובע היהודי בווסילקוב לגטו פתוח. היהודים הצטופפו בבתים המעטים בתנאי מחסור קשים. שוטרים מקומיים היו נכנסים לפעמים לגטו, בוזזים רכוש ומתעללים בתושבים, ומפעם לפעם אף רצחו יהודים על-פי הוראות ישירות של הגרמנים. תושבי הגטו הועבדו בעבודות פרך.
ב-2 בנובמבר 1942 רוכזו יהודי גטו וסילקוב בכיכר המרכזית בגטו והובלו לקסרקטין נטוש ששימש מקום איסוף ליהודי נפת ביאליסטוק, וב-19 בנובמבר גורשו משם לטרבלינקה.