בראשית המאה העשרים התגוררו בז'ורוויצ'י כ-1,600 יהודים – כ-60 אחוזים מכלל תושביה.
בימי השלטון הסובייטי הוסיפו יהודי ז'ורוויצ'י לעסוק במלאכה, ורבים מהם התארגנו בקואופרטיבים. אחרים הפכו לפקידים ופועלים, ואחדים החלו לעבוד בחקלאות. בעיירה פעל בית ספר יהודי. תהליכי עיור ותיעוש בברית-המועצות הניעו יהודים רבים לעזוב את ז'ורוויצ'י, ובשלהי שנות השלושים ישבו בה כ-650 יהודים – כרבע מכלל תושביה אז.
לאחר פלישת הצבא הגרמני לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 גויסו גברים יהודים רבים לצבא האדום. הגרמנים כבשו את ז'ורוויצ'י ב-14 באוגוסט 1941. כעבור זמן מה הם ציוו על היהודים לשאת טלאי בצורת מגן דוד צהוב על החזה ועל הגב. היהודים רוכזו בגטו סמוך לעיירה והורשו לצאת ממנו אך ורק לעבודת הכפייה. בראשית דצמבר 1941 רצחו הגרמנים 72 גברים יהודים בני 16 עד 60 שנה בסביבת הכפרים נובי קריווסק (Novyi Krivsk) וסטרי קריווסק (Staryi Krivsk).
הגטו חוסל ב-1 בינואר 1942. היהודים האחרונים שנותרו בו, 171 במספר, נרצחו בידי הגרמנים, בעזרת שוטרים בלרוסים, בערוץ הסטרינה (Starina), סמוך לעיירה.
