המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים ישבו בז'לובין כ-3,700 יהודים – כחמישית מכלל תושביה. בימי השלטון הסובייטי עסקו יהודים רבים במלאכה, קצתם התארגנו בקואופרטיבים, ואחדים עבדו בחקלאות בקולחוזים שהתארגנו בסביבה. בעיר פעל בית ספר ממלכתי ביידיש.
ז'לובין נכבשה בידי הגרמנים בפעם הראשונה ב-3 ביולי 1941. הצבא האדום הצליח לשחררה ב-13 ביולי, אבל ב-14 באוגוסט 1941 שבו הגרמנים וכבשו אותה. אפשר להניח שרבים מיהודי העיר הספיקו לברוח לפנים ברית-המועצות לפני הכיבוש הגרמני השני. השלטונות הגרמניים אסרו על היהודים לקנות מזון במקומות פומביים, לדבר עם המקומיים וללכת ברחובות המרכזיים בעיר.
יהודי ז'לובין רוכזו בשני גטאות. שניהם חוסלו ב-12 באפריל 1942, כשנרצחו כ-1,200 תושביהם ליד הכפר הסמוך לבדווקה (Lebedevka).