ב-1931 חיו בזבורוב כ-1,900 יהודים. רובם התפרנסו ממסחר ואחרים עסקו במלאכות שונות, בעגלונות ובמקצועות חופשיים. בזבורוב פעלו בית ספר עברי משלים ולצדו גן ילדים, ובתי ספר לבנים ולבנות מטעם אגודת ישראל. עם מוסדות התרבות נמנו ספרייה יהודית, חוג לדרמה ומועדון ספורט "מכבי". בעיירה היו סניפים של מפלגות ציוניות ושל אגודת ישראל.
זבורוב נכבשה בידי כוחות הצבא האדום במחצית השנייה של ספטמבר 1939. בימי השלטון הסובייטי הולאמו מפעלים ובתי עסק של יהודים, המסחר הפרטי הופסק והמפלגות השונות פוזרו. ערב נפילתה של זבורוב בידי הגרמנים ביולי 1941 הצליחו קבוצות קטנות של יהודים להימלט מזרחה עם נציגי השלטון הסובייטי הנסוגים.
הגרמנים כבשו את זבורוב ב-4 ביולי 1941, ובו ביום ריכזו אנשי איינזצקומנדו 4B, בעזרת אוקראינים, יותר מ-800 (על-פי מקור אחר כ-600) יהודים מקומיים והוציאו אותם להורג. במהלך יולי 1941, על-פי דרישת הגרמנים, הוקם בזבורוב יודנרט בראשותו של יעקב פוקס. על היודנרט הוטל לגייס מדי יום מאות עובדי כפייה. היודנרט הקים מטבח ציבורי. ב-16 באוקטובר רצחה יחידת קומנדו של אורפ"ו בפיקודו של אדמונד שון (Edmund Schoene) כמאתיים אנשי אינטליגנציה יהודים.
בקיץ 1942 הוקמו בזבורוב שני מחנות עבודה, "פתוח" ו"סגור", ורוכזו בהם יהודים בעלי מקצוע מהעיירה וסביבתה. ב-29 באוגוסט 1942 התקיימה בזבורוב אקציה המונית וכ-1,300 בני אדם גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
לאחר האקציה הועברו לזבורוב יהודים רבים מהיישובים הסמוכים, ובסתיו 1942 רוכזו כולם בצפיפות בגטו מוקף גדר תיל, שכלל שני רחובות ליד הנהר סטריפה (Strypa). בגטו פרצו מגפות קשות. בדצמבר 1942 נמנו בגטו כ-3,000 יהודים.
ב-4 באפריל (על-פי גרסה אחרת ב-9 באפריל) 1943 התקיימה בזבורוב אקציה. גרמנים ואוקראינים כיתרו את הגטו, וכ-2,300 יהודים רוכזו, אולצו לחפור לעצמם בורות ונורו למוות בידי יחידת משטרה גרמנית בפיקודו של הרמן מילר (Hermann Mueller). לאחר אקציה זו החלו שרידי הקהילה בזבורוב לארגן מקומות מסתור ובונקרים.
בתקופה זו פעלה בגטו מחתרת יהודית בפיקודו של לוי רמר (Remer). חבריה אספו כלי נשק וקיימו קשר עם פרטיזנים.
האקציה האחרונה בגטו החלה ב-5 ביוני 1943. גרמנים ואוקראינים כיתרו את הגטו והחלו לסרוק את בתיו. חברי המחתרת קראו ליהודים לברוח, פתחו באש לעבר הגרמנים, והביאו לנסיגתם מהגטו. הגרמנים הציתו את הבתים שבהם התבצרו הלוחמים ולאחר דיכוי מוקדי ההתנגדות השלימו את חיסול הגטו.
ב-15 ביוני 1943 חיסלו הגרמנים גם את המחנה ה"פתוח". ב-23 ביוני, בעת חיסול המחנה ה"סגור", היו ניסיונות התנגדות ובריחה ליערות, והגרמנים, שחששו שמא יצליחו הניסיונות הללו, סגרו את 600 האסירים בצריפים והעלו אותם באש.
