המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב המלחמה התגוררו בזגורוב 630 יהודים. רובם עסקו במסחר בתוצרת חקלאית ובמלאכה זעירה. האווירה האנטישמית בשנות השלושים הרעה את מצבם הכלכלי. בפברואר 1936, בעת היריד השנתי, התנפלו איכרים מהסביבה על היהודים וכמה מהם נפצעו.
לאחר הכיבוש הגרמני ב-6 בספטמבר 1939 אולצו היהודים לצאת לעבודות כפייה, הוטלו עליהם קנסות שונים והם חויבו לשאת סרטי זרוע לבנים. דירותיהם של כמה מהם הוחרמו ורכושם נשדד. בפברואר 1940 נשלחה קבוצת יהודים לעבודת כפייה מחוץ לעיירה.
באביב 1940 הוקם בזגורוב גטו. בתחילת 1941 חיו בגטו כ-2,000 בני אדם; רק 500 מהם היו יהודי המקום וכל השאר היו מגורשים מקלצ'ב (Kleczew), קונין (Konin), סלופצה (Slupca), שלשין (Slesin) וגולינה (Golina).
בסוף קיץ 1941 נשלחו כ-450 גברים מהגטו לעבודת כפייה במכרות מלח באינוברוצלב (Inowroclaw). השילוחים נמשכו עד אוקטובר 1941, ואז נלקחו שרידי יהודי הגטו ליערות בסביבות קז'ימייז' ביסקופי (Kazimierz Biskupi) ונרצחו שם.