המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בזלטופול כ-6,300 יהודים – קרוב ל-80 אחוזים מאוכלוסייתה. ב-2 במאי 1919 נרצחו יותר מ-100יהודים בפוגרום שעשו איכרים אוקראינים ביהודי העיירה. אחר כך קמה בעיירה התארגנות של הגנה עצמית יהודית.
בראשית שנות השלושים התארגנו מקצת יהודי העיירה בקואופרטיבים של בעלי מלאכה, אחרים החלו לעבוד כפקידים, חקלאים או פועלים. בעקבות תהליכי תיעוש ועיור שחלו בברית-מועצות ירד מספרם של יהודי זלטופול במידה ניכרת, וערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות ביוני 1941 נותרו בה כ-1,000 יהודים בלבד.
זלטופול נכבשה בידי הצבא הגרמני ב-1 באוגוסט 1941. מספר לא ידוע של יהודים הצליחו להימלט ממנה מזרחה לפני כן. בנובמבר 1941 נרצחו 174 מיהודי העיירה באמצעות הרעלה בגז.
היהודים שנותרו בעיירה רוכזו בדצמבר 1941 בבניין בית היתומים שהפך לגטו. הבניין גודר בתיל והוצבה סביבו שמירה של שוטרים אוקראינים. ב-2 בפברואר 1942 נרצחו 202 יהודים מתושבי הגטו באמצעות הרעלה בגז. במאי 1942 נורו ליד הכפר ליסטופדובו (Listopadovo)
183 יהודים מהגטו, וביולי 1942 נורו עוד 14 יהודים שנתפסו ביער הקרוב.
הגטו חוסל ב-30 בספטמבר 1942, כשנרצחו היהודים האחרונים שנותרו בתחומו – כ-100 בני אדם. במהלך האקציה ארגנו כמה צעירים צעדי התנגדות לגרמנים ולשוטרים האוקראינים. היהודים בזלטופול נרצחו בידי איינזצקומנדו 12.