בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בטב 459 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-11 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה הייתה קהילה אורתודוקסית, והיא קיימה בית ספר יסודי יהודי ותלמוד תורה. בימי הטרור הלבן שלאחר מלחמת העולם הראשונה רצחו אנשיהן של יחידות צבאיות-למחצה שלושה מיהודי טב.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. במיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 דווח על 500 יהודים המשתייכים לקהילה האורתודוקסית של טב.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בראשית מאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז שומוג', ד"ר פל סטפייך (Pal Stephaich), להקים גטאות במחוזו. נוסף על יהודי טב נצטוו בסוף מאי 1944 לעקור אל הגטו שהוקם בעיירה גם יותר מ-1,100 יהודים מנפת טב, נפת לנג'לטוטי (Lengyeltoti) ונפת מרצלי (Marcali). הז'נדרמים החרימו מהיהודים שבאו בשערי הגטו את רוב חפצי הערך שלהם, ובכללם שעונים, שרשרות שעונים וטבעות. המועצה היהודית בטב מחתה ללא הועיל. כמה יהודים שלחו יד בנפשם לפני המעבר אל הגטו או מיד אחריו. פליטים יהודים מפולין, שראשי המינהל המקומי היו נחושים במיוחד ללכוד אותם, נכלאו גם הם בגטו טב.
לגטו הוקצה רחוב אחד, וכ-1,500 תושביו התגוררו בו בתנאי צפיפות קשים. בגטו פעל מטבח ציבורי.
גברים מהגטו גויסו לעבודה מחוץ לגטו בחקלאות ובשדות. כשנראה לז'נדרמים שפיקחו על העבודה שההתקדמות הייתה אטית מדי, בשובם של העובדים הם אילצו את המועצה היהודית לכלוא כל פועל עשירי בחדר המעצר שהוקם בגטו. לאחר מכן גויסו גברים כשירים לעבודה לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה, ובכך ניצלו מגירוש מידי.
ב-3 ביולי 1944 הועברו תושבי הגטו לקסרקטיני חיל התותחנים בקפושוור (Kaposvar) ששימשו אחד ממרכזי השילוח במחוז. למחרת, 4 ביולי, הם גורשו משם לאושוויץ.
