המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם ישבו בטוחוב כ-300 יהודים– כשמינית אוכלוסייתה – והתפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. בטוחוב פעלו מפלגות וארגוני נוער ציוניים, והספרייה שלהם שימשה מרכז תרבות יהודי.
עם פרוץ המלחמה הצליחו מעט יהודים להימלט מזרחה.
הגרמנים כבשו את טוחוב בתחילת ספטמבר 1939. עם הכיבוש הם שרפו את בית הכנסת, רצחו יהודים אחדים וחטפו אחרים לעבודת כפייה, ושדדו רכוש שבבעלות יהודים. בדצמבר 1939 נרצחו 15 יהודים ליד הכפר הסמוך טרנובייץ (Tarnowiec), וגופותיהם התגלו רק כעבור שלושה חודשים.
בסוף 1939 הוקם בעיר יודנרט, ובראשו עמד יהודי ששמו וקס. על היודנרט הוטל לספק לגרמנים עובדי כפייה.
ב-1940 רצחו הגרמנים יהודים שהתכנסו לתפילה במניין בדירתה של משפחת וייס. בפקודת הגרמנים הם נקברו בחצר הבית.
ב-1941 הובאו לטוחוב פליטים מריגליצה (Ryglice), גרומניק (Gromnik), צ'יינז'קוביצה (Ciezkowice) ויישובים אחרים בסביבה. הפליטים הסתייעו ביודנרט ובסניף יס"ס בעיירה. ערב הקמת הגטו נרצח ראש היודנרט, לאחר שפולני שהיה מעוניין בדירתו האשים אותו בקומוניזם.
ביוני 1942 הוקם גטו ב-17 בניינים בדרום העיירה. עם הקמתו הובאו אליו גם פליטים נוספים מהסביבה, ומספר היהודים בו הגיע לכ-3,000. בתחילת קיץ 1942 הוקמו בגטו, ביזמת היודנרט, בתי מלאכה, בעיקר לחייטות, בניסיון למנוע במידת האפשר חטיפות למחנות עבודה. בסוף קיץ 1942 ציוו הגרמנים להכין רשימה של יהודי הגטו.
בספטמבר 1942 כיתרו את הגטו שוטרים גרמנים ופולנים, ולאחר סלקציה גורשו רוב תושביו למחנה ההשמדה בלז'ץ. הנותרים הועסקו בסידור רכוש המגורשים, וקצתם עבדו בחקלאות באזור.
גטו טוחוב חוסל ב-18 באוגוסט 1943. מרבית יושביו נרצחו במקום, ואחדים הועברו לטרנוב.