המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בטולנה 205 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה פחות משלושה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה ואחדים היו חקלאים. הקהילה היהודית בטולנה השתייכה לזרם הסטטוס קוו והחזיקה בית ספר יהודי.
בשנת 1937 הוקם בטולנה סניף של מפלגת ה"פולקסבונד" (Volksbund) הנאצית. רוב חברי הסניף היו גרמנים אתניים (שוואבים), והם מיררו את חייהם של יהודי המקום. בשנת 1939 גויסו גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. ב-1942 שוב גויסו גברים יהודים מטולנה לשירות עבודת כפייה; הפעם נשלחו המגויסים לאוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה קהילת הסטטוס קוו של טולנה 180 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז טולנה, אדווין סונגוט (Edvin Szongott), להקים גטאות במחוזו. נוסף על יהודי טולנה נדרשו לעקור לגטו שלה גם 230 יהודים מנפת קוצפונטי (Kozponti). הגטו הוקם לאורך שלושה גושי בניינים, ובתיו סומנו בכוכב צהוב.
בסוף יוני או ראשית יולי 1944 הועברו תושבי הגטו לפקש (Paks), למרכז השילוח של מחוז טולנה, וב-5 ביולי 1944 גורשו משם לאושוויץ בטרנספורט אחד.