המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בטורצ'ין כ-1,500 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, הבניין והמזון, וממסחר זעיר, והסתייעו בשני בנקים יהודיים ובארגוני עזרה יהודיים. עם מוסדות החינוך בטורצ'ין נמנו בית ספר עברי של רשת "תרבות", חדרים ותלמוד תורה. חוג של "חובבי ציון" פתח ספרייה עברית וקיים חוג דרמה, וכן הייתה בה פעילות של הבונד.
עם הכיבוש הסובייטי בספטמבר 1939 הפך בית הספר של רשת "תרבות" לבית ספר שלימדו בו ביידיש על-פי תכנית הלימודים הסובייטית.
הגרמנים כבשו את טורצ'ין ב-25 ביוני 1941. יהודים נחטפו לעבודת כפייה ונצטוו לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. בחודשים הראשונים לאחר הכיבוש נרצחו כ-300 מיהודי טורצ'ין. בתחילת שנת 1942 נצטוו היהודים לשלם כופר בזהב, בגדים וחפצים. בינואר הובאו לטורצ'ין כ-1,500 יהודים מיישובי הסביבה.
כעבור כחודש הוקם בטורצ'ין גטו ורוכזו בו כ-3,000 יהודים. 70 בעלי מלאכה נדרשים ובני משפחותיהם הורשו לגור מחוץ לגטו. במאי 1942 נשלחו 150 צעירים מהגטו לעבודה בקייב; פרט לאחד מהם נרצחו כולם.
גטו טורצ'ין חוסל ב-23 באוגוסט 1942, ותושביו נרצחו בבית העלמין היהודי שמחוץ לגטו. כמה יהודים ניסו להתנגד לרצח. הנפח משה זוברמן (Zoberman) חטף רובה מידיו של שוטר אוקראיני והלם בו, אך נורה ונהרג. כמה עשרות יהודים ברחו. קצתם שבו לטורצ'ין והצטרפו ל-33 בעלי מקצוע שהושארו בחיים. כעבור שלושה ימים, כשבאו לחסל אותם, ברחו שבעה מהם והצטיידו בנשק. בהמשך הם פעלו נגד משתפי פעולה אוקראינים, ביצעו מעשי חבלה ואחר כך הצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטית.