בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בטיספורד 442 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כארבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, והיו בהם בעלי אדמות. הקהילה הייתה אורתודוקסית, והיו לה ישיבה ובית ספר יסודי יהודי.
ב-1942 עצרו השלטונות 15 יהודים מקומיים ושילחו אותם למחנה ריכוז בקישטרצה (Kistarcsa). מיולי 1942, בהתאם לצו של הממונה על המחוז, נאסר על היהודים במחוז לקנות מוצרים לפני השעה תשע בבוקר, אף שבשעה זו כבר התרוקנו השווקים מסחורה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של טיספורד 416 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-6 במאי 1944 פרסם סגן הממונה על המחוז ג'ולה סבו (Gyula Szabo) צו בדבר הקמת מועצות יהודיות וריכוז יהודי מחוז הווש בגטאות. יהודי טיספורד ואִתם יהודים ממקומות אחרים באזור נצטוו לעקור אל הגטו עד 8 במאי 1944. הגטו הוקם בבית חרושת ללבנים, אחרי ששני אתרים קודמים שהוצעו לצורך כך (סמוך לבית הכנסת וסמוך לתחנת הרכבת) נדחו משום שהקמתו בהם הייתה מחייבת פינוי של תושבים נוצרים רבים מדי. עד 14 במאי 1944 עקרו לגטו כ-800 יהודים מטיספורד ומהסביבה.
בראש המועצה היהודית שהוקמה בטיספורד (אשר כונתה "החמישייה") עמד ד"ר פרנץ קיס (Ferenc Kiss), נשיאה האחרון של הקהילה. המועצה היהודית ארגנה תפילות ודאגה לחדרי חולים ולחדר לידה. המטבח הציבורי שהקימה המועצה היהודית התרוקן עד מהרה ממצרכי מזון, ובגטו השתרר רעב כבד.
בסוף מאי 1944 הגיעו לגטו בלשי משטרה ואילצו את היהודים לגלות את מקומם של חפצי ערך שהוסתרו. בתחילת יוני 1944 גויסו 70-60 גברים יהודים בני 60-16 שנה לעבודת כפייה בצבא הונגריה, ובכך ניצלו מגירוש.
ב-8 ביוני 1944 הועברו יהודי גטו טיספורד למרכז השילוח בבית החרושת ללבנים בקרצ'נד (Kerecsend) שליד אגר (Eger), ומשם גורשו עוד באותו היום לאושוויץ.
