המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Tlumacz, גירוש יהודים, יהודי העיירה עם חפציהם.
ארכיון יד ושם, 74CO3
Poland ,Tlumacz, גירוש יהודים, יהודי העיירה צועדים.
ארכיון יד ושם, 74CO2

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים חיו בטלומץ' כ-2,100 יהודים – שליש אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה והיו בהם גם בעלי מפעלים וסוחרים גדולים. במקום פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, תנועת "מחזיקי הדת" של החסידים וסניף של הבונד, והיו צעירים יהודים שהצטרפו למפלגה הקומוניסטית הפולנית הבלתי לגלית. המפלגות הפעילו מועדוני תרבות, ספריות וארגוני ספורט, וילדי הקהילה השלימו לימודים עבריים בבית הספר "שפה ברורה". ב-1937 בזזו איכרים אוקראינים חנויות של יהודים בעיירה.
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 כבש הצבא האדום את טלומץ' והעיירה עברה לשלטון סובייטי. החיים הציבוריים היהודיים שותקו, מפעלים ועסקים מסחריים גדולים הולאמו, והמסחר הקמעוני פסק בהדרגה. בעלי המלאכה התארגנו בקואופרטיבים. באביב 1940 הוגלו לפנים ברית-המועצות כמה משפחות "בורגניות" ויהודים שהואשמו בספסרות, וביוני 1940 הוגלו פליטים יהודים ממערב פולין שסירבו לקבל אזרחות סובייטית. עם נסיגת הסובייטים מהעיירה יצאו מזרחה גם יהודים בעלי תפקידים במוסדות השלטון הסובייטי וחברים במפלגה הקומוניסטית, אך לא כולם הצליחו להגיע ללב ברית-המועצות.
ב-7 ביולי 1941 כבשו את טלומץ' ההונגרים, בעלי בריתם של הגרמנים. כעבור שבועות מספר, באוגוסט או ספטמבר 1941, עברה העיירה לשלטון הגרמנים. בראש היודנרט הראשון הועמד אליהו רדנר (Redner). לפי מקור אחד נרצחו הוא וסגנו בספטמבר 1941, משום שלא נענו לדרישות הגסטפו להסגיר לידיהם שמונה יהודים. היושב ראש השני של היודנרט היה ד"ר שטיינברג, ומפקד שירות הסדר היהודי היה חיים רייצר (Reitser). באוקטובר 1941 נצטוו יהודי טלומץ' למסור לגרמנים את הכסף והזהב שברשותם, ובדצמבר נאלצו למסור פרוות ונתבעו לרהט 32 דירות בשביל גרמנים.
ב-6-5 באפריל 1942 ביצעו הגרמנים את הגירוש ההמוני הראשון מהעיירה. אנשי משטרה ציוו על היהודים להתאסף בבניין בית הספר הפולני לצורך "מעבר למקום אחר", ולהשלמת ההונאה אף הרשו להם להצטייד במטען של עשרים קילוגרם לאיש. כאלף יהודים שהגיעו למקום הכינוס נלקחו לגטו סטניסלבוב ונרצחו שם.
בתחילת מאי 1942 הוקם בטלומץ' גטו ורוכזו בו גם יהודים מהסביבה. בגטו שררו צפיפות גדולה ותנאים קשים, וכ-280 מיושביו מתו מרעב וממחלות. הוקמו בית חולים, מטבח ציבורי ובית יתומים, אך האמצעים שעמדו לרשותם היו דלים מכדי להקל את המצוקה. ב-18 במאי 1942 רצחו אנשי סיפ"ו כ-180 יהודים, וביוני נרצחו עוד 70 חולים וזקנים. בד בבד החלו להוציא מהגטו מאות צעירים ולשלחם למחנה העבודה ינובסקה (Janowska) שבפרוורי לבוב ולמחנות אחרים. בקיץ 1942 היה על היודנרט לספק מדי יום 200 גברים יהודים לעבודת כפייה. מספר היהודים בגטו בשלב זה מוערך בכ-1,200.
הגרמנים החלו בחיסולו של הגטו בתחילת אוגוסט 1942. במשך חודש ימים הוצאו להורג קבוצות של יהודים בבית הקברות היהודי בטלומץ' או בסטניסלבוב. שמונים יהודים אחרונים הושארו בגטו לסידור רכוש היהודים ולאחר מכן נרצחו גם הם. ב-10 בספטמבר 1942 הוכרזה טלומץ' "נקייה מיהודים".