בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בטפולצה 508 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשבעה אחוזים. רובם עסקו במסחר ביינות והיו מפיצים ויצואנים של יינות בדשוני (Badacsony) הידועים. הבנק המקומי וכל החנויות בעיירה היו בבעלות יהודים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי. הקהילה החזיקה בית ספר יסודי יהודי והיו לה כמה ארגונים חברתיים ואגודות דתיות.
ב-2 וב-9 בספטמבר 1919, בימי הטרור הלבן שאחרי מלחמת העולם הראשונה, נרצחו בפוגרומים 11 מיהודי טפולצה ונגרמו נזקים לבית הכנסת.
ב-1938 הנהיגה ממשלת הונגריה סדרה של חוקים אנטי-יהודיים, חלק ממדיניותה האנטישמית, ובין יתר הגזרות בוטלו הרישיונות למסחר ביין. גברים יהודים שגויסו לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה הוצבו ב-1940 לעבודה בשדה התעופה המקומי בטפולצה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי המיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנֵאולוגית של טפולצה 503 נפשות.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-4 במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז זלה, לסלו הוניאדי (Laszlo Hunyadi), להקים בטפולצה גטו ליהודיה וליהודי נפת טפולצה ונפת בלטונפורד (Balatonfured). הצו הבטיח ליהודים את חופש הפולחן. לכל אדם הותר להביא עמו אל הגטו מטען במשקל 50 קילוגרם. עם הקמת הגטו הורה הוניאדי להקים בו מיד גם בית יולדות, בית אבות ובית חולים לחולים במחלות זיהומיות.
הגטו הוקם סמוך לבית הכנסת, ותושביו עברו אליו בין 17 ל-22 במאי 1944. תושבי הגטו נחקרו בעינויים כדי שיגלו היכן הסתירו חפצי ערך.
ביוני 1944 הועברו היהודים מגטו טפולצה לזלגרסג (Zalaegerszeg), אחד ממרכזי השילוח של מחוז זלה, וב-5 ביולי 1944 גורשו משם לאושוויץ. עובדי הכפייה שעבדו בטופולצה נשארו בעיירה לאחר חיסול הגטו.
