המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו באוסטרוב כ-1,500 יהודים – כשליש מתושביה. רובם התפרנסו מתעשיית ההלבשה וממסחר. יהודים שלטו בענף המאפיות בעיירה. יהודי אוסטרוב קיימו מוסדות עזרה הדדית: קופת גמ"ח, אגודת הלוואה וחיסכון, סיוע רפואי לנזקקים ומטבח ציבורי. רוב הזרמים הפוליטיים היהודיים היו מיוצגים בעיירה: המפלגות הציוניות, אגודת ישראל והבונד.
הגרמנים כבשו את אוסטרוב בשבוע הראשון של ספטמבר 1939. כעבור ימים מספר התפנו ממנה הגרמנים והצבא הסובייטי נכנס אליה, אך נסוג מזרחה בסוף החודש על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, והגרמנים שבו לאוסטרוב. בשבועות אלו נמלטו צעירים יהודים לאזור השליטה הסובייטי במזרח פולין. בימים הראשונים לכיבוש נשללו מהיהודים זכויותיהם, עסקיהם הוחרמו, והם נתבעו לשלם כופר גבוה. נאסר עליהם לבוא במגע עם לא-יהודים והם חויבו לשאת סרט זרוע לבן שעליו האות J; לאחר מכן הומר הסרט במגן דוד צהוב. נאסר עליהם ללכת על המדרכות ולהיות מחוץ לבתיהם אחרי שש בערב.
בסוף 1939 הוקם באוסטרוב יודנרט, ולאחר מכן הועברו היהודים לגטו.
במאי 1940 היו בעיירה יותר מ-3,330 יהודים, אחרי שגורשו אליה יהודים מכפרים סמוכים. ב-1941 הובאו לגטו 500 מגורשים מלוברטוב (Lubartow), ובין דצמבר 1941 למאי 1942 הובאו לגטו עוד כ-1,200 יהודים מפוזנן (Poznan), לובלין, סלובקיה וצ'כיה. בגלל הצפיפות הגדולה בגטו פרצו בו מגפות.
הגטו חוסל באוקטובר 1942. החולים והקשישים נורו במקום, ויתר התושבים גורשו למחנות ההשמדה סוביבור ובלז'ץ בידי אנשי ס"ס, ז'נדרמים גרמנים ושוטרים אוקראינים.
צעירים רבים ברחו מהגטו לפני הגירוש. רובם הצטרפו ליחידות פרטיזנים של "ארמיה לודובה", והיו שמצאו מסתור בכפרים סמוכים.