המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Tarnopol, Poland, 06-16/07/1941, יהודים שנתפסו לעבודת כפיה,
ארכיון יד ושם, 53EO1
Poland ,Tarnopol, יהודים סוחרים ברחוב בגטו.
ארכיון יד ושם, 4449/36

לפני המלחמה. בין שתי מלחמות העולם ישבו בטרנופול 14,000 יהודים – כ-40 אחוזים מאוכלוסייתה. במאה התשע-עשרה התפרסמה טרנופול בהיותה מרכז תנועת ההשכלה בגליציה אך הייתה גם מרכז חסידי חשוב. יהודי טרנופול התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה והסתייעו באיגודים מקצועיים. מאות יהודים התפרנסו ממקצועות פקידות ומינהל למיניהם ומקצועות חופשיים. בקהילה פעלו אגודות לעזרה הדדית, קצתן בתמיכת הג'וינט, וכמה אגודות יהודיות למלווה וחיסכון, והיו בעיר בית חולים יהודי ומרכז רפואי של טא"ז. בעיר פעל בית ספר יסודי יהודי ותיק, ובין שתי המלחמות הייתה שפת ההוראה בו פולנית. כמו כן עמדו לרשותם של ילדי היהודים תלמוד תורה ובתי ספר של בית יעקב ושל תרבות. עם מוסדות התרבות היהודיים בטרנופול נמנו ספריות ציבוריות, להקות דרמה ומועדוני ספורט. המפלגות ותנועות הנוער הציוניות מילאו תפקיד חשוב בחיים הציבוריים של הקהילה. בטרנופול פעלו גם סניפים של הבונד ושל אגודת ישראל, ויהודים היו חברים גם בקבוצה מחתרתית של קומוניסטים פולנים.
הכיבוש הסובייטי. לאחר כיבוש טרנופול בידי הסובייטים, ב-17 בספטמבר 1939, פסקה הפעילות הפוליטית היהודית, עסקים פרטיים הולאמו, ועובדים אורגנו בקואופרטיבים. בתחילת 1940 הגיעו לעיר אלפי פליטים ממערב פולין, ומספר היהודים בה גדל ליותר מ-20,000. רבים מהפליטים, ואִתם יהודים מקומיים שהוגדרו "לא פרודוקטיביים" או "עוינים", הוגלו ליישובים סמוכים או אף לעומק ברית-המועצות, וכשנפלה טרנופול בידי הגרמנים היו בה 17,000 יהודים.
הכיבוש הגרמני. טרנופול נפלה בידי הגרמנים ב-2 ביולי 1941. עם כניסתם של הגרמנים יצאו כמה מאות מיהודי העיר מזרחה בעקבות הסובייטים הנסוגים. כעבור יומיים פרץ פוגרום בעיר; ב-11 ביולי שככו מעשי האלימות, אך עד אז כבר נרצחו אלפי יהודים, רובם גברים, בידי גרמנים, שוטרים אוקראינים ואספסוף מקומי. עם הנרצחים נמנו 1.000 מאנשי האינטליגנציה היהודית בעיר שנעצרו בפקודתו של קצין הס"ס גינטר הרמן (Guenther Hermann) ועוד 600 יהודים שנרצחו בפקודתו בידי המיליציה האוקראינית.
בשבועות שאחרי הפוגרום הטילו הגרמנים על היהודים שורה של גזרות. רכוש יהודים הוחרם, חופש התנועה שלהם הוגבל, והם חויבו בעבודת כפייה. בתחילת אוגוסט 1941 הצטוו היהודים לשאת סרט שרוול ועליו מגן דוד ולסמן את בתיהם. באוגוסט 1941 הוקם יודנרט ובו 18-12 חברים; בראשו עמד עורך הדין גוסטב פישר, וסגנו היה יעקב ליפא. תפקידו הראשון של היודנרט היה לגייס מהיהודים סכום גדול לתשלום קנס שהוטל עליהם, ולאחר מכן הוא שימש בידי הגרמנים כלי לגזל רכושם של היהודים. בסיועו של קצין משטרה יהודי שהביאו הגרמנים מוורשה הוקם בעיר שירות סדר יהודי של 60 איש.
הקמת הגטו, מוסדותיו וניהול החיים בו. בספטמבר 1941 הכריזו הגרמנים על הקמתו של גטו יהודי ברובע עוני מוזנח ששטחו כחמישה אחוזים משטח העיר. עד סוף ספטמבר כבר נדחסו 12,000 יהודים ברובע זה שקודם לכן ישבו בו 5,000 יהודים בלבד. כמה שבועות אחר כך הוחל בהתקנת גדר תיל סביב הגטו. הגדר הושלמה ב-1 בדצמבר 1941, והיו בה שני שערים שדרכם עברו יהודים יום-יום בצאתם לעבודת הכפייה ולמסחר בשוק השחור.
הקיטוב החברתי בגטו היה גדול והיה פער ניכר בין הרוב העני למיעוט של אמידים בעלי קשרים עם היודנרט ועם הצד הארי של העיר.
משרד התעסוקה של היודנרט סיפק לגרמנים מכסות יומיות של עובדי כפייה שהועסקו במחנות הצבא ובאתרים אחרים סמוך לגטו. היודנרט ושירות הסדר היהודי היו אחראים גם על גיוס יהודים למחנות העבודה הסמוכים, שיהודים עבדו בהם במחצבות ובסלילת דרכים, וכן למחנה עבודה לנשים שהועסקו בעבודות חקלאיות. הגרמנים הפעילו לחץ כבד על שירות הסדר היהודי ואילצו אותו לחטוף צעירים וצעירות ברחובות כדי לשלחם למחנות העבודה. היודנרט נדרש לספק לעובדי מחנות העבודה כלי עבודה, מזון וביגוד וכן לספק מחליפים לעובדים שמתו בגלל תנאי העבודה הקשים.
כדי להקל על תושבי הגטו הקים היודנרט, בסיועם של יהודים אמידים, בית תמחוי, בית יתומים, בית זקנים ובית חולים, אך מוסדות אלו הקלו רק מעט את המצוקה הקשה של תושבי הגטו. בחורף 1941/42 גדלה התמותה בגטו עד כדי כך שהיודנרט נאלץ לקבור את המתים בקברות אחים.
בתחילת 1942 החליפו הגרמנים את יושב ראש היודנרט גוסטב פישר ומינו במקומו את סגנו יעקב ליפא.
אחרי האקציה של מרס 1942 , בניסיון להיערך לקראת אקציות נוספות, הכינו התושבים שנותרו בגטו מקומות מסתור ופעלו לקבלת משרות במוסדות גרמניים. יהודים עשירים שילמו שוחד כדי שישובצו בעבודה. באפריל-מאי 1942 פתח היודנרט כמה בתי מלאכה והעסיק בהם גברים ונשים בעבודות נגרות, סנדלרות ותפירה. יהודים עוד נחטפו מפעם לפעם למחנות העבודה. יהודים שנתפסו בהברחה, גנֵבה וּמַעבר אסור לצד הארי הוצאו להורג.
ביולי-אוגוסט 1942 רוכזו בגטו טרנופול ניצולי האקציות שעשו האוקראינים ביהודי הכפרים הסמוכים.
האקציות וחיסול הגטו. על-פי הוראה שקיבל ב-23 במרס 1942 מהרמן מילר (Hermann Mueller), מפקד הסיפ"ו בטרנופול, הכין היודנרט רשימה של כ-500 יהודים – זקנים, חולים וחסרי כל, לכאורה לצורך גירוש. ליפא, יושב ראש היודנרט, ציית והכין את הרשימה מתוך מחשבה כי הקרבת מקצת תושבי הגטו תציל את חייהם של היתר. עם היהודים שנעצרו בסיועם של השוטרים היהודים נמנו ילדים מבית היתומים של הגטו, דיירי בית הזקנים ותושבי האזור העני ביותר של הגטו. העצורים רוכזו בבית הכנסת ומשם נלקחו ליער הקרוב ונורו למוות בידי המשטרה הגרמנית והמשטרה האוקראינית בפיקודו של קצין הסיפ"ו לקס (Lex), סגנו של מילר.
ב-31 באוגוסט כותר הגטו, ושוטרים גרמנים ואוקראינים בסיועו של שירות הסדר היהודי פשטו על הגטו ובדקו את אישורי העבודה של אלפי יהודים. האקציה, שהתבצעה במצוותו של מילר, הייתה אכזרית במיוחד: היהודים הוחזקו שעות ארוכות בלי מזון ובלי מים; הילדים נרצחו לעיני אמותיהם, ולפחות אחד מהם נרצח בידי מילר עצמו. מי שעבדו בשירות המשטרה הגרמנית והורמכט שוחררו; צעירים נשלחו למחנות עבודה; והיתר, כ-5,000 בני אדם (מרביתם זקנים וחולים), הועמסו על קרונות רכבת ושולחו כעבור יומיים למחנה ההשמדה בלז'ץ.
אחרי האקציה צמצמו הגרמנים את שטח הגטו. התושבים היהודים המשיכו להכין מקומות מסתור וכמה ניסו לזייף תעודות אריות. על-פי הוראת הגרמנים החל היודנרט להכין רשימה של תושבי הגטו בני ה-60 ומעלה. יושב ראש היודנרט באותה העת היה קרול פוהורליס (Karol Fohorlis). פליטים מיישובים סמוכים המשיכו להגיע לגטו במספרים קטנים.
ב-30 בספטמבר 1942 הורו הגרמנים ליודנרט למסור לידיהם את היהודים שהופיעו ברשימות שהכין. שירות הסדר היהודי עצר כמה מאות בני אדם, ואחריו עצרו הגרמנים יהודים נוספים. עד סוף האקציה, ב-5 באוקטובר, נעצרו ושולחו לבלז'ץ כ-1,200 יהודים, מרביתם עניים וזקנים.
בתחילת נובמבר 1942 נרצחו כ-2,500 יהודים מטרנופול והסביבה בשתי אקציות נוספות שנעשו בפקודתו של מילר. לאחר מכן הייתה הפסקה קצרה באקציות. הגרמנים מינו את פנחס גרינפלד, פליט ממערב פולין שעמד בראש היודנרט בעיירה זברז' (Zbaraz) הסמוכה, ליושב ראש היודנרט ולמפקד שירות הסדר היהודי של טרנופול.
באמצע מרס 1943 החל גל חדש של רציחות בגטו. אחת לכמה ימים נרצחו קבוצות של זקנים, חסרי כל ואחרים, ובסוף החודש נמנו עם הנרצחים גם 150 מעובדי היודנרט ומהשוטרים היהודים. באקציה שבוצעה ב-8 וב-9 באפריל 1943 בפיקודם של מילר ולקס הוצאו מהגטו אלפי יהודים והועברו ל"יולג" ("מחנה ליהודים") שהוקם במקום; אחרי סלקציה הושארו בו אנשים צעירים וחזקים וכן משלמי השוחד, ואילו השאר – כ-1,000 יהודים – נורו למוות ליד פטריקוב (Petrykow). שבועות אחרי האקציה עוד סרקו גרמנים ואוקראינים את הגטו כדי לאתר יהודים במקומות מסתור. מי שנתפסו נלקחו למחנה או נרצחו.
על-פי ספירה רשמית בסוף אפריל 1943 נותרו בגטו 700 יהודים, אך נראה כי עוד כמה מאות יהודים נמצאו במקומות מסתור. בשלב זה חיפשו רבים מהתושבים כל דרך אפשרית לצאת מהגטו, אם על-ידי הסתננות למחנה ואם על-ידי הסדרת מקום מסתור בצד הארי או מציאת מקלט במפעלים הגרמניים שבהם עבדו.
הגטו חוסל ב-20 ביוני 1943, באקציה שבה נרצחו כ-500 היהודים שנותרו בו.
יולג. אחרי האקציה של נובמבר 1942 הוקם יולג והופרד מיתר הגטו בגדר תיל. בהיותו מחנה משנה של מחנה ינובסקה (Janowska) שבלבוב, פיקד עליו איש הס"ס וילהלם רוקיטה (Wilhelm Rokita), שהיה קודם לכן סגן מפקד המחנה בלבוב. היודנרט הצטווה לצייד את המחנה במטבח, במאפייה, במחסנים ובמרפאה. במחנה רוכזו גברים ונשים "מועילים" מטרנופול וממקומות אחרים, והוא הפך למחנה ריכוז ולמחנה עבודה. כמה מאסירי המחנה עבדו יום-יום בצד הארי של טרנופול, ואחרים עבדו בבתי מלאכה במחנה. התנאים של תושבי המחנה היו טובים מהתנאים של יתר תושבי הגטו והם קיבלו מנות מזון מוגדלות. כמה מהאסירים יכלו לראות את בני משפחותיהם מבעד לגדר התיל שהפרידה בין המחנה לגטו.
באביב 1943 הגיע מספר היהודים ביולג ל-5,000, אך ביוני קטן מספרם ל-2,000 עד 2,500, מהם תושבי גטו טרנופול, מהם מיישובים אחרים. עד אז נרצחו רבים מאסירי המחנה באקציות רבות. באמצע יולי 1943 נודע לאסירים כי עומדים לחסל את המחנה וכמה מאות מהם ברחו. ב-22 יולי 1943 כיתרה המשטרה הגרמנית את המחנה, פינתה את יושביו וירתה למוות במרביתם ליד פטריקוב. באקציה זו ניסו כמה יהודים להתנגד, כמה מהם בנשק. הגרמנים הותירו בחיים כמה מאות יהודים כדי לנקות את המחנה, וכעבור שבועיים רצחו גם אותם.
כ-100 אוּמנים מומחים הושארו בחיים ונלקחו ליולג של לבוב. כמה מאות מיהודי טרנופול והסביבה הסתתרו בעיר עצמה בניסיון להינצל. רבים מהם הוסגרו לידי הגרמנים, ובהם כמאתיים איש שהוסגרו סמוך לשחרור האזור בידי הסובייטים. אחרים נרצחו בידי כפריים ופרטיזנים אוקראינים. יהודים אחדים שהסתתרו אצל פולנים הצליחו להינצל.