המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Jaworow, קבוצת ילדים, חלקם עונדים טלאי צהוב.
ארכיון יד ושם, 1306

בשנות השלושים של המאה העשרים חיו ביבורוב כ-3,000 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר, וקצתם היו בעלי מלאכה, עגלונים וסבלים. חסידי בלז היו פעילים בעיר ולצדם פעלו כמה מפלגות ותנועות נוער ציוניות. בבית הספר "תרבות" למדו כ-100 תלמידים, והיו גם גן ילדים עברי וספריה.
הגרמנים נכנסו ליבורוב ב-11 בספטמבר 1939, ובשבועיים ששלטו בה חטפו יהודים לעבודה, אסרו צעירים במרתף העירייה והתעללו בהם, הציתו את אחד מבתי הכנסת ורצחו כמה משכילים יהודים – הכל בשיתוף פעולה של המיליציה האוקראינית.
ב-25 בספטמבר 1939 הועברה יבורוב לשליטת הצבא האדום על-פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. בימי השלטון הסובייטי הולאם רכוש של משפחות יהודיות אמידות בעיר, ובמקביל שובצו צעירים יהודים בתפקידים בולטים במינהל העירוני. הפעילות הקהילתית והציבורית היהודית נפסקה. לעיר נהרו מאות פליטים יהודים מאזור הכיבוש הגרמני במערב פולין, ובמהלך 1940 הגלו הסובייטים רבים מהם לפנים ברית-המועצות.
ב-23 ביוני 1941 שבו הגרמנים וכבשו את העיר. בסוף החודש רצחו אוקראינים 12 יהודים בָּעילה שבימי הכיבוש הרוסי סייעו למשטרה החשאית הסובייטית. בראשית יולי 1941 הוקם יודנרט בראשותו של יואל פוס (Foss) (לפי גרסה אחרת עמד בראש היודנרט יצחק וקסמן) ושירות סדר יהודי בפיקודו של דוד בדיין (Badian). על היהודים הוטלו קנסות. ביולי-אוגוסט 1941 נדרש היודנרט לספק כ-400 עובדי כפייה יהודים ביום, ובנובמבר ודצמבר 1941 – עוד 500 צעירים יהודים למחנות עבודה שונים; מרביתם נספו בהם. ראשי היודנרט התחלפו זה אחר זה עד שמונה לתפקיד בדיין, שעמד כנראה בדרישות הגרמנים.
בחורף 1941/42 הפילו הרעב והמחלות חללים רבים. היודנרט הקים מטבח ציבורי ובית חולים. באפריל 1942 נשלחו צעירים וצעירות יהודים למחנה העבודה ינובסקה (Janowska) שבלבוב (Lwów). ב-5 במאי 1942 גורשו לשם כ-400 גברים יהודים כשירים לעבודה, ובמקומם הועברו ליבורוב כ-350 יהודים מכפרים בסביבה. ביולי 1942 גורשו למחנה ינובסקה עוד כ-100 יהודים.
בשבת, 7 בנובמבר 1942, ריכזו שוטרים גרמנים ואוקראינים כ-1,800 יהודים בכיכר השוק ושילחו אותם להשמדה בבלז'ץ. עוד כ-500 יהודים חולים ויהודים שהתגלו במקומות מחבוא נורו בבתים וברחובות. באקציה זו נרצחו גם אנשי היודנרט, הסגל הרפואי בבית החולים וכמה שוטרים.
יומיים לאחר הטבח הודיעו הגרמנים על הקמת גטו שירוכזו בו היהודים שנותרו בעיר ואִתם כמה אלפי יהודים מיישובי הסביבה. בגטו נדחסו כ-7,000 יהודים – שרידי הקהילה המקומית וכן תושבי מושצ'יסקה (Mosciska), ינוב (Janow), קרקובייץ (Cracowiec) ועוד. יהודים שעבדו במפעלים חיוניים למשק הגרמני שוכנו במחנה עבודה שהוקם לשם כך מחוץ לגטו. בחורף 1942/43 מתו בגטו קרוב ל-3,000 יהודים מרעב, קור ומחלות. בסוף פברואר 1943 נשלחו 500 גברים יהודים מהגטו למחנה ינובסקה בלבוב.
הגטו חוסל ב-16 באפריל 1943. את האקציה ביצעה יחידת גסטפו מלבוב בפיקודו של אריך אנגלס (Erich Engels), בסיוע שוטרים אוקראינים וקבוצה של שוטרים יהודים מלבוב. יושבי הגטו, כ-4,000-3,500 נפשות, נלקחו ליער פורודנקו (Porudenko) ונרצחו שם. במהלך האקציה הוצתו רוב בתי הגטו כדי לאלץ יהודים לצאת ממחבואיהם. הכוח הגרמני חזר לגטו ב-24 באפריל ורצח עוד כ-200 יהודים שהצליחו להסתתר באקציה הקודמת.
הגרמנים השאירו בחיים 160 גברים שנשלחו לינובסקה ועוד 60 יהודים שנחשבו חיוניים למשק הגרמני ושהו במחנה העבודה שמחוץ לגטו.
במחנה העבודה התארגנה מחתרת, וחבריה רכשו נשק ונמלטו ליער כדי להצטרף לפרטיזנים. קצתם נפלו בדרך, ואחרים התארגנו בשתי קבוצות מחתרת אנטי-גרמניות. רוב חברי הקבוצות הללו נפלו בקרב.