מקום לפני המלחמה: עיר נפה במחוז סטלינו (Stalino) (מ-1961: דונצק [Donetsk]), ברה"מ/אוקראינה
מקום בזמן המלחמה: תחום הממשל הצבאי הגרמני בברית-המועצות
ערב פלישתם של הגרמנים לברית-המועצות חיו ביינקייבו כ-3,300 יהודים שהיו קרוב לארבעה אחוזים מתושביה. יהודים רבים היו פועלים ופקידים במפעלי תעשייה ממשלתיים, ואחדים עבדו בחקלאות בקולחוזים יהודיים סמוך לעיר. בעיר פעל בית ספר ביידיש.
בעקבות פלישת הגרמנים לברית-המועצות הצליחו מרבית יהודי העיר להתפנות או להימלט ממנה מזרחה. הגרמנים כבשו את יינקייבו ב-1 בנובמבר 1941. בסוף נובמבר נצטוו היהודים להירשם במיפקדה הצבאית הגרמנית ולשאת סרט שרוול ומגן דוד לבן על החזה ועל הגב. חיילים ושוטרים שדדו מפעם לפעם את בתי היהודים. על היהודים הוטלו הגבלות תנועה, ואלו מהם שהיו כשירים לעבודה גויסו לעבודת כפייה. בעיר הוקם יודנרט.
בפברואר 1942 רוכזו כ-750 היהודים שנותרו ביינקייבו בגטו ברובע קרסני גורודוק (Krasnyi Gorodok) ושוכנו שם בארבעה צריפים. נאסר עליהם לצאת מהגטו, לבוא במגע עם האוכלוסייה הכללית ולהכניס מזון לגטו. עד מהרה מתו רבים מתושבי הגטו.
באפריל 1942 שילחו אנשי זונדרקומנדו b4 כ-500 יהודים מהגטו למכרה פחם בנפת גורלובקה (Gorlovka), ושם הם גוועו לאִטם. 18 המשפחות היהודיות שעוד נשארו בגטו נרצחו בספטמבר 1942.
