המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בילטה כ-2,000 יהודים שהיו קרוב לשישה אחוזים מכלל אוכלוסייתה. בשנות העשרים הוקמו בסביבת ילטה כמה קולחוזים של יהודים, ויהודי העיר הועסקו בהם.
ילטה נפלה בידי הגרמנים ב-8 בנובמבר 1941. יהודים רבים הספיקו להימלט או להתפנות ממנה מזרחה קודם לכן. ב-5 בדצמבר רוכזו יהודי העיר בגטו שהוקם בפאתי העיר, בביתנים ששימשו בעבר חיילים סובייטים.
התנאים בגטו היו קשים, ותושבים בגטו מתו מרעב. ד"ר קוזירינסקי (Kozirinski) נתמנה יושב ראש היודנרט. על היהודים נגזרו גזרות מגזרות שונות, כגון האיסור לצאת לרחובות העיר אחרי השעה שתיים אחר הצהריים. ניסיונות בריחה מהגטו נכשלו ככל הנראה. היהודים סבלו מאוד מרעב ומהתעללויות של חיילים גרמנים מזונדרקומנדו A11.
חיסול גטו ילטה החל ב-17 בדצמבר 1941. באותו היום הובלו כל הגברים אל הגן הבוטני הסמוך, נורו למוות ונקברו בקבר אחים. למחרת הובלו במשאיות כ-1,500 נשים, ילדים וזקנים למורדות ההר הסמוך ונרצחו שם.