המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו ביספטי 169 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. יהודי יסאפטי היו מאורגנים בקהילת סטטוס קוו. הקהילה קיימה בית ספר יהודי.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה קהילת הסטטוס קוו של יספטי 159 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי 1944 פרסם סגן הממונה על מחוז יס-נג'קון-סולנוק, אימרה אלכסנדר (Imre Alexander), צו בדבר ריכוז יהודי המחוז בגטאות. בעקבות צו זה הוקם באותו חודש גטו לאורך אחד מרחובות העיר יספטי. נאסר על היהודים להביא לגטו חפצים כלשהם, ובגטו ניתן להם רק מעט קש – מצע לשינה.
ב-30 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח בבית החרושת ללבנים במונור (Monor). כ-8,000 מיהודי האזור שרוכזו שם גורשו לאושוויץ בין 6 ל-8 ביולי 1944.