המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית שנות העשרים של המאה העשרים חיו בירוגה שעל גדת הדנייסטר, על הגבול בין אוקראינה לבסרביה (Bessarabia), פחות מ-1,000 יהודים, שהיו כמחצית מתושביה. בימי השלטון הסובייטי נכללו כ-150 בתי אב יהודיים בקולחוז יהודי מקומי. בירוגה פעלו "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר יהודי שהתנהלו ביידיש.
עם פלישת גרמניה לברית-המועצות גויסו מקצת יהודי ירוגה לצבא האדום. אחרים ניסו לברוח ללב ברית-המועצות, אך נאלצו לשוב אליה בגלל התקדמותם המהירה של הגרמנים. הגרמנים כבשו את ירוגה ב-19-18 ביולי 1941. כעבור שבוע רוכזו כל יהודי העיירה בגטו ברחוב אחד בפאתיה. ב-28 ביולי 1941 רצחו אנשי ס"ס סמוך לעיירה כ-100 יהודים שגורשו מבוקובינה (Bucovina) ומבסרביה והובאו למקום בידי הרומנים.
בראשית ספטמבר 1941 סופחה ירוגה לטרנסניסטריה שהועברה לשלטון רומניה. בתחילת אוקטובר 1941 נמנו בגטו בירוגה כ-370 יהודים. כבר בחודשי הכיבוש הראשונים חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב על החזה ועל הגב, וחפצי הערך שלהם הוחרמו. מנהל הקולחוז היהודי מונה ל"זקן היהודים", והיהודים הוסיפו לעבוד במשק החקלאי שהיה קודם קולחוז.
במהלך אוקטובר-נובמבר 1941 העבירו הרומנים לירוגה כ-500 מגורשים יהודים מבוקובינה ומבסרביה. בעיירה לא היו מפקד רומני מיוחד ותחנת ז'נדרמים. הרומנים הפקידו את השמירה הסדירה בידי המיליציה האוקראינית, וזו התייחסה ליהודים בהגינות ומפקדהּ פדור קרייבסקי (Fedor Krievski) אף תמך בסתר בפרטיזנים. קרייבסקי דאג לשכן את המגורשים בבתי היהודים המקומיים.
ביזמתו של קרייבסקי הורשו היהודים לחזור לבתיהם הקודמים, כלומר הגטו הרשמי כלל עתה את כל השכונה שבה חייתה רוב האוכלוסייה היהודית. בגטו הוקם ועד, ובראשו הועמד לפי המלצות היהודים השוחט וידר (Wieder), מגורש מבוקובינה. וידר נרצח באביב 1942, כשנתפס מחוץ לגטו ללא רישיון.
בגטו פעלו בית חולים ובו 16 מיטות וכן בית תמחוי.
בעקבות התנגשות עם איכרים מבסרביה שחצו את הנהר ופשטו על הגטו לצורך שוד וביזה, הוקמה בגטו התארגנות יהודית להגנה עצמית. לאחר מכן נוצר בין תושבי הגטו לאיכרים מצדו השני של הנהר שיתוף פעולה בהברחת סחורה מבסרביה לטרנסניסטריה. עסקי הברחה אלו תרמו לשיפור מצבם הכלכלי של תושבי הגטו, שרבים מהם התפרנסו ממכירת הסחורות. יהודים אחרים התפרנסו מעבודה חקלאית אצל איכרים אוקראינים, ונשים עסקו בעבודות סריגה. כשהגיעו לאזור יחידות ס"ס כדי לפקח על אזור הגבול, הוסתרו יהודים מתושבי הגטו בבתיהם של אוקראינים.
צעירים רבים נשלחו מהגטו למחנות עבודה באזור. לפי נתונים רשמיים של השלטון הרומני, בינואר 1943 היו בירוגה 369 יהודים מקומיים ו-416 מגורשים, ובספטמבר אותה שנה היו בירוגה 478 מגורשים. יותר מ-100 מיהודי ירוגה נספו בימי הכיבוש.
ירוגה שוחררה ב-20 במרס 1944.