בין שתי מלחמות העולם חיו ביריצ'וב נובי כ-1,000 יהודים. במקום פעלו בית ספר עברי, בית כנסת, בית מדרש וכמה קלויזים של חסידים. כמו כן פעלו כמה ארגונים ציוניים ומפלגות ציוניות ותנועות הנוער שלהם.
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 עברה יריצ'וב נובי לשליטת הסובייטים. הפעילות הפוליטית היהודית נאסרה, חנויות ונכסים הוחרמו. מקצת הפליטים היהודים שהגיעו בראשית המלחמה ממערב פולין הוגלו ביוני 1940 לפנים ברית-המועצות.
בסוף יוני או בתחילת יולי 1941 נכבשה יריצ'וב נובי בידי הגרמנים. היהודים נצטוו לשאת על השרוול סרט עם מגן דוד, ויציאתם מהעיירה נאסרה. הגרמנים סחטו מהיהודים דמי כופר וחייבו אותם לספק להם כל יום 100 צעירים לעבודת כפייה. באמצע יולי 1941 הוציאו הגרמנים להורג 13 או 14 אישים יהודים תושבי העיירה. כעבור זמן מה הוקמו יודנרט ושירות סדר יהודי. לראש היודנרט מונה ישראל אינדיק. היודנרט נתבע לגייס סכום כסף גבוה לתשלום קנס לגרמנים, לספק להם דרך קבע סחורות ודברי ערך ולגייס עובדי כפייה יהודים. את הכסף והרכוש גבה היודנרט מהעשירים בצורת דמי פדיון מחובת העבודה, ואת העובדים גייס מקרב העניים; הללו אמנם קיבלו בתמורה מהיודנרט שכר זעום ומעט מזון, אבל סבלו בעבודתם מהתעללויות הגרמנים והאוקראינים. בעלי מלאכה יהודים שעבדו בקביעות במפעלים ומוסדות גרמניים קיבלו מהם שכר ומזון ומצבם היה טוב יותר.
באחד מחודשי הכיבוש הראשונים שרפו גרמנים והאוקראינים את בית הכנסת ואת בית המדרש של הקהילה. בסתיו 1941 החלו מצודים אחר גברים צעירים כדי לשלח אותם למחנות עבודה שהתנאים בהם היו מחרידים והתמותה בהם הייתה גבוהה.
באוקטובר או בנובמבר 1942 רוכזו יהודי יריצ'וב נובי בגטו מגודר, ומצבם הידרדר. בגטו רוכזו בצפיפות רבה גם יהודים מכל הסביבה. לרשות היהודים עמדה שעה אחת ביום לשאיבת מים מבאר עירונית סמוכה. במהרה פשׂתה בגטו מגפת טיפוס, אך לא היו אמצעים להילחם בה.
ב-15 בינואר 1943 החלו שוטרי גסטפו גרמנים, בסיוע יחידה של שירות הסדר היהודי מלבוב באקציה לחיסול הגטו. כ-2,000 תושבי הגטו – ובכללם חברי היודנרט ובעלי תעודות עבודה – כונסו בכיכר בקור מקפיא, ולאחר שעות ארוכות נלקחו לבורות שהוכנו מראש ביער סמוך ונרצחו שם. כעבור שלושה ימים נורו בבית העלמין יהודים שנתפסו במקומות מסתור בגטו, ביער או אצל מכרים נוצרים.
