המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בלחוביצ'ה כ-1,600 יהודים – כשני שלישים מתושביה. מרביתם התפרנסו ממסחר, ממלאכה ומחקלאות. בלחוביצ'ה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות, ובהן תנועות ציוניות והבונד, ופעלו בה בית ספר יידישאי, בית ספר של רשת "תרבות" וישיבה.
בעקבות כיבוש לחוביצ'ה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 פוזרו מוסדות הציבור היהודיים ונפסקה הפעילות הקהילתית, נסגרו או הולאמו חנויות פרטיות, והוקמו קואופרטיבים. בימי הכיבוש הסובייטי זרמו לעיירה פליטים יהודים רבים ממערב פולין.
הגרמנים כבשו את לחוביצ'ה ב-26 ביוני 1941; באותה העת ישבו בה כ-3,500 יהודים. ימים אחדים לאחר הכיבוש הוקם יודנרט. היהודים חויבו לשאת טלאי צהוב, תנועתם הוגבלה, הם נדרשו למסור חפצי ערך לגרמנים, וקצתם גויסו לעבודת כפייה. ב-28 ביוני 1941 נרצחו תשעה צעירים יהודים ביער קמיונקה (Kamionka), ובתחילת יולי 1941 הוצאו להורג כ-80 יהודים נוספים.
באוקטובר 1941 רוכזו יהודי לחוביצ'ה בגטו בצפיפות גדולה. ב-28 באוקטובר 1941 ביצעו הגרמנים אקציה. לאחר סלקציה נורו למוות כ-2,000 יהודים שהוכרזו בלתי כשירים לעבודה, והשאר הוחזרו לגטו. בשבועות הבאים הסתננו לגטו יהודים שהסתתרו בזמן האקציה וכן מאות יהודים נוספים מיישובי הסביבה. בסוף נובמבר 1941 צומצם שטחו של הגטו ל-28 בתים והוא הפך למעשה למחנה עבודה. הרעב והצפיפות הביאו עד מהרה להתפשטות מחלות מידבקות ולתמותה רבה. בגטו הוקם יודנרט חדש ובראשו הועמד יצחק זמודיאק (Zmodiak).
בחורף 1941/42 התארגנו בגטו שתי קבוצות מחתרת, אחת של חברי "ברית החייל" לשעבר, בפיקודו של יוסף פקר, ואחת של צעירים בוגרי תנועות נוער בראשותו של זלמן רבינוביץ'. שתי הקבוצות נערכו לבריחה מהגטו, אך ראש היודנרט ניסה לסכל את תכניותיהן ואף איים להסגיר את המתכננים לידי הגרמנים. בסופו של דבר ברחו ליער בחורף זה כמה עשרות צעירים, אך רובם נאלצו לשוב ולהסתנן אל הגטו, ורק מעטים מהם מצאו את דרכם אל הפרטיזנים.
ב-10 ביוני 1942 כיתרו הגרמנים את הגטו בעזרת כוחות עזר מקומיים. כ-60 חברי מחתרת ניסו לחסום את כניסת הגרמנים לגטו. בחילופי האש נהרגו כ-50 לוחמי מחתרת, ונהרג הרמן פריץ (Herman Fritz), המפקד הגרמני של הגטו. כעשרה לוחמי מחתרת הצליחו להימלט ליער. לאחר תקרית זו פרצו הגרמנים אל הגטו ורצחו כ-1,200 מיושביו.
בגטו נותרו כ-300 יהודים שהסתתרו בתחילת האקציה. ב-25 ביוני 1942 שבו הגרמנים אל הגטו, אך יושביו התנגדו גם הפעם. קצתם הציתו את הבתים שישבו בהם כדי שלא להיתפס חיים, ואחרים פתחו באש לעבר הגרמנים. בסופו של דבר דוכאה ההתנגדות, ורק לוחמים אחדים הצליחו לברוח ליער ולהצטרף לפרטיזנים.