בראשית המאה העשרים ישבו בליטין כ-4,000 יהודים. בפוגרומים שעשו בהם במאי 1919 נרצחו יותר מ-180 יהודים ורבים אחרים נפצעו. בתום מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נותרו בליטין כ-2,000 יהודים בלבד.
בתחילת ימי המשטר הסובייטי המשיכו רבים מיהודי ליטין לעסוק במלאכה, אך התנאים הכלכליים אילצו רבים מהם לעבור בהדרגה לחקלאות. בעיירה פעלו "מועצה יהודית ממלכתית" שהתנהלה ביידיש וכך בית ספר יהודי, אך זה נסגר בשנות השלושים. ערב מלחמת העולם השנייה נשארו בעיירה כ-1,400 יהודים – קרוב ל-30 אחוזים מכלל תושביה.
הגרמנים כבשו את ליטין ב-17 ביולי 1941. רק מעטים מתושביה הצליחו להתפנות לפני הכיבוש. עם כניסת הגרמנים לעיירה החלו חיילים גרמנים והונגרים, בעלי תפקידים במינהל האוקראיני המקומי ולאומנים אוקראינים לרדוף את היהודים ולהתנכל להם. בסתיו 1941 הוטלו על האוכלוסייה היהודית קנסות כספיים כבדים ונלקחו בני ערובה. היהודים חויבו לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד, ובתיהם סומנו במגן דוד. רוב בעלי המלאכה היהודים המשיכו לעבוד במקצועותיהם, אך ללא כל תמורה כספית. האוכלוסייה היהודית סבלה מרעב כבד; היו שהצליחו להשיג מזון באמצעות סחר חליפין.
ב-18 באוגוסט 1941 רצחו אנשי צבא גרמנים 57 גברים יהודים שהוגדרו חסרי מקצוע. ב-19-18 בדצמבר 1941 ריכזו הגרמנים והשוטרים האוקראינים את יהודי ליטין, רצחו רבים מהם בפתח בתיהם וברחובות העיירה, ואת האחרים הובילו למחנה הצבאי הסמוך, שהובאו אליו גם מאות יהודים מיישובי הסביבה. מרבית היהודים שרוכזו במקום, כ-2,000 בני אדם בסך הכל, נרצחו ביריות.
בעלי מקצועות נדרשים ובני משפחותיהם וכן יהודים שהצליחו להסתתר בזמן האקציה – כ-300 בני אדם בסך הכל – רוכזו בכ-20 בתים בעיירה שהפכו למעין גטו. הגטו לא היה מגודר, אך היציאה ממנו הותרה רק לעובדים, והוא הלך וקיבל אופי של מחנה עבודה. בראש הגטו הועמד פליט יהודי מפולין, נוטה (Nute) שמו, ולסגנו התמנה החייט המקומי לוּלקיס (Lulkes). בסוף דצמבר 1941 הוצאו להורג כ-100 יהודים שלא היו להם אישורי עבודה. תושבי הגטו המשיכו לשמור מצוות, אפו מצות בפסח וצמו ביום כיפור. שרידי יהודים מהסביבה הגיעו לגטו, וראשי הגטו קיבלו אותם, נתנו להם מקלט ואף סידרו אותם בעבודות למיניהן. הגטו שימש גם תחנת מעבר ליהודים שביקשו להימלט מאזור הכיבוש הגרמני לאזור טרנסניסטריה בדרום, שהיה בידי רומניה. תושבי הגטו סיפקו לפליטים אלו מזון, בגדים ואף כסף.
ב-11 ביוני 1942 ריכזו הגרמנים והאוקראינים 167 זקנים, נשים וילדים ורצחו אותם במחנה הצבאי. נוטה נצטווה להסגיר ילדים ולגלות מקומות מחבוא, אך סירב בתוקף. באותו היום הוציאו הגרמנים להורג גם 150 צוענים. בעקבות אקציה זו התגברו הניסיונות להימלט מן הגטו ולהגיע לאזור הכיבוש הרומני.
הגטו חוסל ב-13 בספטמבר 1943; הגרמנים והאוקראינים אספו את רוב יושביו, כ-130 בני אדם, והוציאו אותם להורג. למחרת נמלטו 12 בעלי המקצוע שנותרו במקום.
