המכון הבין-לאומי לחקר השואה

לאחר מלחמת העולם הראשונה חיו בליפסקו כ-1,400 יהודים – יותר ממחצית תושביה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, וקצתם עיבדו חלקות אדמה קטנות ליד בתיהם. בליפסקו פעל סניף של ההסתדרות הציונית.
ב-9 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את ליפסקו. הם רצחו 12 יהודים והעלו באש את בתיהם של יהודים רבים. עם תחילת הכיבוש גויסו היהודים לעבודת כפייה. ב-1940 הוקם בליפסקו מחנה עבודה, ובאוקטובר 1940 היו בו כ-130 עובדי כפייה. ארגון יס"ס בקרקוב סייע לאסירים במזון.
ב-12 במאי 1941 הוקם בכמה רחובות במרכז העיירה גטו פתוח. הובאו אליו גם יהודים מיישובים סמוכים, ומספר היהודים בו הגיע לכ-3,000. ראש היודנרט היה איציק וייצמן. הגטו נסגר בדצמבר 1941.
ב-17 באוקטובר 1942 כיתרו את הגטו 150 שוטרים גרמנים שהובאו מרדום (Radom) ומשמרות של אוקראינים, ויושביו גורשו לגטו טרלוב (Tarlow), ששימש מקום ריכוז ליהודי האזור. משם גורשו יהודי גטו ליפסקו לטרבלינקה. יהודים מעטים הצליחו להסתתר אצל מכרים פולנים.