המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות חיו במוזיר כ-6,300 יהודים – כחמישית מכלל תושביה.
בנובמבר 1920, בימי מלחמת האזרחים ברוסיה, רצחו כנופיות של בלאחוביצים כ-30 יהודים תושבי העיר. נשים יהודיות רבות נאנסו, ובתי יהודים נשדדו. בימי השלטון הסובייטי הפכה העיר למרכז אדמיניסטרטיבי חשוב, ויהודים רבים היו לפקידים ולפועלים במוסדות ובמפעלים ממשלתיים. היו בעיר בתי ספר ששפת הלימוד בהם יידיש ופעלה בה מחלקה בבית המשפט שהתנהלה ביידיש.
לאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות גויסו גברים יהודים רבים לצבא האדום. רבים אחרים הצליחו להתפנות או לברוח לתוך ברית-המועצות.
מוזיר נפלה בידי הגרמנים ב-22 באוגוסט 1941. כבר בימי הכיבוש הראשונים החלו הגרמנים לרצוח קבוצות של יהודים מתושבי העיר. ב-10 בספטמבר נרצחו ליד העיר כ-200 יהודים. לאחר זמן מה, בסתיו 1941 או בדצמבר 1941, רוכזו יהודי מוזיר בגטו מגודר בתיל דוקרני ברובע רומשוב רוב (Romashov Rov). היציאה מהגטו נאסרה, וללא-יהודים נאסר להתקרב אליו. לגטו הועברו גם יהודים ממקומות אחרים בסביבות העיר.
ב-6 בינואר 1942 הועברו כל תושבי הגטו לבית הסוהר, ושם נגזל מהם רכושם. למחרת, 7 בינואר 1942, נרצחו כולם ליד הכפר בוברי (Bobry). רובם נורו למוות, אחרים הוטבעו בנהר פריפיאט (Pripyat). על הרצח פיקדו טיצה (Tittze), מפקד המשטרה הגרמנית במוזיר, ורוזנטל (Rosental), מפקד חוליית הס"ד במקום. מספר הנרצחים היה 1,150 או 1,500 (על-פי מקורות שונים).