בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במטסלקה 1,555 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-15 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה והיו בהם גם כמה פקידים. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית וכללה גם קהילה חסידית שהיה לה בית כנסת נפרד. עם מוסדות החינוך נמנו בית ספר יסודי יהודי, תלמוד תורה וישיבה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 היו בקהילה האורתודוקסית של מטסלקה 1,625 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים ותקנות של השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. הממונה על נפת מטסלקה, ד"ר ג'ורג' פוגרשי (Gyorgy Fogarassy), הורה להקים גטו במטסלקה, וב-9 במאי 1944 החל ריכוזם של יהודי העיר בגטו. הגטו הוקם במרכז העיר, סמוך לבית החרושת סלקאי (Szalkai) ולמחסן העצים שרייבר (Schreiber), שני מתחמים שהיו מחוברים לרשת הרכבות באמצעות פסי רכבת וקרונות. נוסף על יהודי המקום רוכזו בגטו מטסלקה גם יהודים מיישובים סמוכים ובסך הכל שוכנו בו כ-16,300 בני אדם.
בגטו פעלה מועצה יהודית ובראשה הרב פריג'ש גרינבאום (Frigyes Gruenbaum). בעזרתו של רופא נוצרי שכן הקימו כמה רופאים יהודים מרפאה בבית שבבעלות יהודים מחוץ לתחומי הגטו. כשהוסב בית הספר היסודי היהודי לבית חולים, הזדרזו הרשויות המקומיות לסלק את החולים היהודים מבית החולים העירוני.
הצפיפות בגטו הייתה קשה ורוב התושבים חיו תחת כיפת השמים. מטבח ציבורי סיפק מזון, אך בכמות בלתי מספקת. רשויות העיר הקצו לכל יהודי 200 גרם לחם ליום.
שמו של המפקד ההונגרי של הגטו שנודע לשמצה באכזריותו היה קוליפאי (Kulifay). ז'נדרמים הונגרים שמרו על הגטו מבחוץ, ושירות סדר יהודי בפיקודו של נתן שפיצר שמר על הסדר בתוך הגטו. הז'נדרמים עינו את תושבי הגטו כדי לגלות היכן הסתירו את חפצי הערך, וכמה מהם מתו בעינויים. הז'נדרמים גם אנסו נשים צעירות במיפקדתם.
תושבי הגטו גורשו בחמישה טרנספורטים שיצאו לאושוויץ בין 19 במאי ל-5 ביוני 1944. קצין הס"ס ארנסט גירציק (Ernst Gierzick) פיקח על תהליך ההעמסה לרכבת והשילוח.
