המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו במיכלובו כ-730 יהודים שהיו כעשירית מתושביה. מרביתם עסקו במסחר. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות, ובהן ציוניות, מפלגה אורתודוקסית קטנה והבונד, ויהודים היו פעילים גם במפלגה הקומוניסטית הפולנית. היו בעיירה בית ספר יידישאי וספרייה יהודית.
בעקבות כיבוש מיכלובו בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 עברו הכלכלה, המסחר והחינוך למתכונת הסובייטית והוקמו קואופרטיבים.
מיכלובו נפלה בידי הגרמנים ב-27 ביוני 1941. מיד לאחר מכן חויבו יהודי מיכלובו לשאת טלאי צהוב, תנועותיהם הוגבלו, ורבים מהם גויסו לעבודת כפייה. בימים הראשונים לכיבוש הוטל על היהודים למנות יודנרט, ונדרש ממנו לאסוף מהיהודים תשלום כופר. חברי היודנרט, שהתקשו בתחילה באיסוף הכסף והרכוש, נעזרו לשם כך ברב ישראל מרגליות.
אחרי ימים אחדים רוכזו יהודי מיכלובו בגטו סגור בפאתי העיירה, אך המושל האזרחי החדש פאול מלצר (Paul Meltzer) ביטל הסדר זה כעבור שלושה שבועות והתיר ליהודים לשוב ולהתגורר בבתיהם, אם נותרו פנויים.
באוגוסט 1942 שוב פונו יהודי מיכלובו מבתיהם ושוכנו בכמה בתי חרושת נטושים שהפכו לגטו. מהגטו היו היהודים נלקחים לעבודות כפייה, ובמהלכן הצליחו כמה צעירים להימלט.
ב-2 בנובמבר 1942 רוכזו יהודי מיכלובו בקסרקטין לשעבר של צבא פולין ליד ביאליסטוק, וב-22 בנובמבר 1942 גורשו משם למחנה ההשמדה טרבלינקה.
כ-50 צעירים יהודים ממיכלובו הצליחו למצוא מסתור ביערות או אצל איכרי הסביבה, אך מרביתם נתפסו ונרצחו, אם בידי הגרמנים אם בידי אנטישמים פולנים.