המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים התגוררו באושיינצ'יני כ-450 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר ומלאכה. באושיינצ'יני פעלו מוסדות עזרה הדדית וסניפים של מפלגות ציוניות, וכן פעלה שם אגודת ישראל ששלטה בהנהלת הקהילה. הילדים היהודים קיבלו חינוך יהודי בחדרים ובתלמודי תורה. בשנות השלושים גברה התעמולה האנטישמית באושיינצ'יני, ופרנסתם של יהודים רבים נפגעה מחרם כלכלי.
הגרמנים כבשו את אושיינצ'יני ב-10 בספטמבר 1939. הרדיפות ורצח היהודים החלו מיד, והתגברו עם צירופו של האזור לרייך באוקטובר 1939. אז הוקם באושיינצ'יני יודנרט שכונה "משרד העבודה היהודי", ובראשו עמד "ראש היהודים" נח לשצ'ינסקי (Leshchinski). תפקידו המרכזי של היודנרט היה לספק לגרמנים עובדים. כל יהודי העיירה נצטוו לשאת טלאי צהוב על בגדיהם.
ב-1940 הוקם גטו באחד מפרווריה הדלים של העיירה (שֶׁכּוּנה בפולנית "אווזים בכפר"). תנאי החיים בגטו היו קשים. באותה תקופה נשלחו כמה עשרות יהודים צעירים למחנות עבודה בביילסק (Bielsk) ובמוגילנו (Mogilno) ואף למחנות בתחום הרייך. קצתם נשלחו לאושוויץ, רובם נספו.
בגטו נמשך שוד רכושם של היהודים; בינואר 1942 נצטוו כל היהודים להתרכז באולם גדול ולהביא את חפצי הערך שברשותם, ובינתיים שדדו הגרמנים את בתיהם.
חיסול הגטו החל ב-15 באפריל 1942. היהודים רוכזו בכנסייה ומשם שולחו למחנה ההשמדה חלמנו. רק 12 איש מבני קהילת יהודי אושיינצ'יני שרדו את המלחמה.