המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו במירופול כ-1,000 יהודים – רבע מכלל אוכלוסייתה. בתקופה זו הפסיקו בהדרגה יהודי העיירה לעסוק במסחר ורובם היו לבעלי מלאכה ולפועלים. באמצע שנות העשרים נוסדה במירופול מועצה יהודית ממלכתית ונפתח בית ספר ביידיש.
הצבא הגרמני כבש את מירופול ב-6 ביולי 1941. בסוף יולי או בראשית אוגוסט 1941 רוכזו כל היהודים בגטו, ויום-יום הוצאו ממנו לעבודת כפייה – הגברים לעבודות עפר והנשים לעבודות ניקיון וטיפול בבית חולים צבאי. יחידה של איינזצקומנדו 5 הרגה באוגוסט 24 יהודים במירופול. ב-28 בספטמבר 1941 נרצחו כ-200 יהודים מהגטו ומהיישובים הסמוכים קמיינקה (Kamenka) ופצ'נובקה (Pechanovka). עוד 250 יהודים נורו ב-13 באוקטובר 1941.
רוב התושבים שנותרו בגטו נרצחו באקציה שהתבצעה בסוף אוקטובר או בנובמבר 1941. בזמן העברתם לאתר הרצח הסמוך, בגנים שליד הארמון של פוטוצקי (Potocki), ניסו היהודים לארגן בריחה ולהתנגד. כמה גברים התנפלו על השומרים האוקראינים וברחו, ובעקבותיהם גם ילדים. עם זאת, הניסיון להסתיר ילדים יהודים אצל אוקראינים מקומיים נכשל, והבורחים נתפסו ונורו.
כ-100 יהודים – בעלי מקצועות נדרשים ובני משפחותיהם – שנשארו בגטו לאחר האקציה הוצאו להורג בדצמבר 1941 או בפברואר 1942.