המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Ukraine ,Priluki, בניין בית הספר באיזור הגטו.
ארכיון יד ושם, 3652/1

באמצע שנות העשרים של המאה העשרים התגוררו בנובאיה פרילוקה כ-2,000 יהודים. יהודי העיירה נפגעו קשות בפוגרומים שהתחוללו בימי מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918). בעקבות חיסול המסחר הפרטי בתחילת שנות השלושים השתלבו יהודים רבים במסגרות עירוניות וממלכתיות ובעלי מלאכה אורגנו בקואופרטיבים.
עם פלישת גרמניה לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 גויסו גברים יהודים מתושבי נובאיה פרילוקה לצבא האדום. עם התקדמות הכוחות הגרמניים ניסו עוד יהודים רבים להתפנות או להימלט מזרחה, אך לא כולם הצליחו להרחיק לפנים ברית-המועצות וקצתם שבו לעיירה.
נובאיה פרילוקה נפלה בידי הגרמנים באמצע יולי 1941. שבוע ימים אחרי הכיבוש אספו הגרמנים בסיוע משתפי פעולה מקומיים כ-30 גברים יהודים ורצחו אותם באכזריות. באקציה שבוצעה בעיירה כעבור כמה שבועות נתפסו נשים וילדים והוצאו להורג בסטראיה פרילוקה (Staraya Priluka).
בספטמבר 1941 רוכזו יהודי נובאיה פרילוקה בצפיפות גדולה בגטו שהוקצה לו רחוב אחד. כדי להקל את הרעב החליפו היהודים את אחרוני חפציהם אצל האוקראינים תמורת מזון. צעירים יהודים הציבו תצפיות והזהירו את התושבים מפני הגרמנים והשוטרים האוקראינים. באוקטובר 1941 נדרש תשלום כופר כספי מיוחד בעבור כל ילד בגטו.
הגטו חוסל בנובמבר 1941; תושביו, כ-350 בני אדם, נרצחו בבורות בסטראיה פרילוקה. בחודשים הבאים נמשך המצוד אחר היהודים המסתתרים, והנתפסים הוצאו להורג ביער ליסובה ליסניווקה (Lisova Lisnivka) הסמוך.