המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בנובומירגורוד כ-1,600 יהודים, שהיו כשישית מכלל תושביה. ב-17 במאי 1919 נרצחו יותר מ-100 יהודים בפוגרום שעשתה במקום כנופיה אוקראינית. תהליכי תיעוש ועיור בתקופה הסובייטית הביאו לירידה ניכרת במספר יהודי העיירה, וערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות ביוני 1941 נותרו בה כ-300 יהודים בלבד.
הגרמנים כבשו את נובומירגורוד ב-1 באוגוסט 1941. עד מהרה נצטוו היהודים לסמן את עצמם באמצעות טלאי על הבגד. בבניין בית הספר ההרוס הוקם גטו, ורוכזו בו יהודי העיירה ועוד יהודים מסביבתה, כ-455 בני אדם בסך הכל. הגטו הוקף גדר תיל, ואנשי המשטרה האוקראינית מנעו כל הספקת מזון לתושביו. רבים מתושבי הגטו מתו בחורף 1941/42 מרעב, מקור וממחלות. הגרמנים מינו את אחד היהודים לראש הוועד, ותפקידו היה להכין רשימות של היהודים. באקציה שהייתה בעיירה בלילה שבין 6 ל-7 בפברואר 1942 רצחו השוטרים האוקראינים המקומיים 69 יהודים.
הגטו חוסל ביוני 1942; הגרמנים רצחו בכפר הסמוך מרטונושה (Martonosha) את כל היהודים שנשארו וכן ילדים מקומיים מנישואי תערובת – 250 נפשות בסך הכל.