אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בניישטוט טווריג כ-650 יהודים – כשליש תושביה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה. בעיירה פעלו מוסדות דת, חינוך וסעד מסורתיים וכן בנק עממי יהודי. הילדים למדו בבית ספר עברי ובחדר. כל המפלגות הציוניות היו פעילות בעיירה.
עם סיפוחה של ניישטוט טווריג לברית-המועצות ב-1940 הולאמו רוב החנויות והמפעלים, מוסדות החינוך העבריים נסגרו, והפעילות הציונית בעיירה נפסקה.
ערב הכיבוש הגרמני חיו בניישטוט טווריג כ-120 משפחות יהודיות. הצבא הגרמני נכנס לעיירה ב-22 ביוני 1941. בשבועות הראשונים לכיבוש הועבדו היהודים בעבודת כפייה.
בראשית יולי 1941 רוכזו היהודים בגטו שהוקם בכמה בתים ברובע מוזנח. ב-19 ביולי 1941 הופרדו הגברים הכשירים לעבודה מהחולים והזקנים והועברו למחנה עבודה בהיידקרוג (Heydekrug), כ-15 קילומטרים מהעיירה. באותו יום נרצחו ליד גיא שאודוויצ'י (Šiaudvičiai) כל הזקנים מניישטוט טווריג ומוויינוטה (Vainutas). הנשים שנותרו בגטו עבדו אצל איכרי הסביבה עד שנרצחו בשאודוויצ'י ב-25 בספטמבר 1941.
