המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בסוחובולה כ-1,500 יהודים – כמחצית תושביה – ומרביתם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בסוחובולה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות והיו בה בית ספר של רשת "תרבות", חדרים ללימוד תורה וספרייה. בעקבות כיבוש סוחובולה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמה הפעילות הכלכלית בעיירה. לסוחובולה נהרו פליטים יהודים מאזורי מערב פולין שנכבשו בידי הגרמנים.
הגרמנים כבשו את סוחובולה בסוף יוני 1941. כבר בימים הראשונים שלאחר הכיבוש חויבו היהודים לשאת טלאי, תנועתם הוגבלה וכמה מהם נחטפו לעבודת כפייה. ב-26 ביולי 1941 ("השבת השחורה" בפי היהודים) סבלו יהודי סוחובולה התעללות קשה מידי הגרמנים ועוזריהם, וכמה צעירים וצעירות נרצחו בתואנה שהיו קומוניסטים. זמן קצר לאחר מכן מונה יודנרט, והיה אחראי בעיקר על גיוס יהודים לעבודת הכפייה.
בפברואר 1942 (על-פי מקור אחר בסתיו 1941) רוכזו יהודי סוחובולה בגטו מגודר. אל הגטו, שהוקצו לו שני רחובות וחצי, הובאו גם יהודים מעיירות אחרות, מספר תושביו הגיע לכ-5,000, והצפיפות בו הייתה קשה. באביב 1942 הסתננו לגטו סוחובולה מרדכי טננבאום, הרשל רוזנטל ומישקינסקי, מנהיגי מחתרת "החלוץ" בביאליסטוק, וסיפרו על ההשמדה המתחוללת בגטאות אחרים. בעקבות מידע זה ניסו בני נוער בגטו להתארגן להתנגדות ולבריחה, אך תכניות אלו נכשלו, בין היתר בגלל השמירה הכבדה על הגטו.
ב-2 בנובמבר 1942 נצטוו יהודי גטו סוחובולה להתכונן לפינוי הגטו ולהשאיר בבתים את החולים והקשישים. יהודים רבים ניסו להימלט, אך רובם נתפסו ונורו. השאר הועברו למחנה בקלבסין (Kielbasin) שליד גרודנה (Grodno), ומשם גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.