המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בסולי כ-130 משפחות יהודיות – כמחצית אוכלוסייתה. מרבית היהודים עסקו במסחר, בחכירה ובמלאכה ונתמכו בארגוני סעד יהודיים. בסולי פעל בין היתר בית ספר של רשת "תרבות".
סולי נכבשה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939. בעקבות הכיבוש הונהגה בה כלכלה סובייטית ובוטלו הארגונים הפוליטיים והתרבותיים היהודיים.
הגרמנים כבשו את סולי בסוף יוני 1941. יהודי סולי חויבו לשאת טלאי, תנועותיהם הוגבלו, וכמה מהם גויסו לעבודת כפייה. בעיירה הוקם יודנרט בראשותו של מיכאל מגיד והוקם שירות סדר יהודי. משימתו העיקרית של היודנרט הייתה גיוס יהודים לעבודת כפייה.
ימים אחדים לאחר הכיבוש רוכזו כ-65 המשפחות היהודיות שחיו אז בסולי בגטו מגודר ברחוב צדדי בעיירה, ועל היהודים נאסר לצאת ממנו. על הגטו שמרו שוטרים יהודים בלבד.
כ-60 יהודים, מרביתם צעירים, שולחו בקיץ 1942 למחנה העבודה אולקייניקי (Olkieniki) שבנפת טרוקי (Troki). באוגוסט 1942 החליטו הגרמנים לחסל את הגטאות הקטנים באזור ליטא ולרכז את כל יושביהם בארבעה גטאות, שאחד מהם היה גטו סולי. בתחילת 1943 נמנו בגטו סולי כ-1,000-900 יהודים. בתקופה זאת התפשטה בגטו מגפת טיפוס, אך היודנרט השתדל להסתיר זאת מהגרמנים.
הגטו חוסל ב-4 באפריל 1943; כל תושביו גורשו לפונר (Paneriai, Ponary) ונרצחו שם.