המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בסופוצ'קיניה כ-900 יהודים – כמחצית תושביה. הם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה, והסתייעו באיגוד מקצועי, בבנק יהודי ובקופת גמ"ח. מפלגות ותנועות נוער ציוניות שפעלו בעיירה הקימו בה קבוצות הכשרה חלוציות, ובעיירה פעלו גם אגודת ישראל ותנועת הנוער שלה וגם הבונד. לרוב המפלגות ותנועות הנוער היו ספריות, מועדונים וחוגי ספורט.
בספטמבר 1939 סופחה סופוצ'קיניה לאזור שלפי ההסכם בין גרמניה לברית-המועצות היה נתון לשליטת הסובייטים. בתים גדולים רבים הוחרמו מהיהודים, והיהודים שישבו בהם גורשו למרחק של מאה קילומטרים לפחות לתוך ברית-המועצות. יהודים רבים גורשו לסיביר. עסקי היהודים הוחרמו והפכו לקואופרטיבים. בית המדרש הוחרם והפך לבית קולנוע ומקום בילוי.
הגרמנים כבשו את סופוצ'קיניה ב-22 ביוני 1941. ההפצצות מהאוויר גרמו בעיירה לשׂרֵפות ולהרס נרחב. במהלך הכיבוש נהרגו יהודים רבים, ואחרים ברחו. לאחר הכיבוש נעזרו הגרמנים במלשינים פולנים כדי לזהות יהודים שעבדו עם השלטון הסובייטי. הגרמנים חטפו יהודים רבים לעבודת כפייה, ורצחו את הרב מרדכי אליהו רבינוביץ ועוד נכבדים יהודים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הסובייטים. היהודים גורשו למחנה שהוקם ביישוב הסמוך. במחנה הושארו רק בעלי מלאכה; שאר הגברים נשלחו משם לעבודה בסטרושיילצה (Starosielce), והיתר הוחזרו לעיירה.
בדצמבר 1941 הוקם בקצה העיירה גטו, בבניין אחד ששימש קודם לכן אולם תֵאטרון. העוני והצפיפות בגטו היו גדולים.
הגטו חוסל ב-1 בנובמבר 1942. ליהודים נאמר שמעבירים אותם לעבודה באוקראינה, אך הם הועברו למחנה המעבר בקלבסין (Kielbasin) שליד גרודנה (Grodno). מחנה זה חוסל ב-19 בדצמבר 1942.