המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Stryj, שוטר גרמני מגלח זקן של יהודי. ארכיון יד ושם, 118GO3

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים חיו בסטרי כ-11,000 יהודים – כשליש תושביה. הם עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה ומצבם הכלכלי היה קשה מאוד. הקהילה הפעילה בית חולים ובית יתומים וכן אגודות סעד שונות. בסטרי פעלו מפלגות ציוניות וכן הבונד ואגודת ישראל. המפלגות קיימו בעיר ספריות ומוסדות תרבות אחרים. קן השומר הצעיר הוותיק שפעל בסטרי היה הגדול ביותר בגליציה. רוב ילדי הקהילה למדו במוסדות חינוך כלליים ובבית ספר עברי משלים של "תרבות", וילדי חרדים למדו בתלמוד תורה שלמדו בו גם לימודי חול. בעיר היה גם בית ספר מקצועי לבנים שייסד הג'וינט ב-1919.
הגרמנים כבשו את סטרי באמצע ספטמבר 1939, אך כעבור ימים מספר היא הועברה לידי הסובייטים. בימי הכיבוש הסובייטי הגיעו לעיר מאות פליטים יהודים מאזורי הכיבוש הגרמני במערב פולין ובמרכזה. השלטון הסובייטי ביטל את פעילות המפלגות ומוסדות הקהילה, ורק בתי הכנסת נשארו פתוחים. המסחר הפרטי נפסק בהדרגה, ובעלי המלאכה התארגנו בקואופרטיבים. באמצע 1940 הגלו הסובייטים לפנים ברית-המועצות קבוצה של פעילים ציונים, פעילי בונד ובורגנים יהודים וכן מאות פליטים יהודים ממערב פולין שסירבו לקבל אזרחות סובייטית.
עם נסיגת הצבא האדום מהעיר בעקבות פלישת הגרמנים ב-22 ביוני 1941 הצטרפו לכוחות הנסוגים כ-300 יהודים. ערב פינוי העיר עצרו הסובייטים כמה עסקנים ציונים ורצחו אותם בבית הכלא המקומי עם עוד פעילים פוליטיים אחרים.
סטרי נפלה בידי הגרמנים ב-2 ביולי 1941. בפרעות שעשו בעיר אוקראינים ופולנים מקומיים עם כניסת הגרמנים נרצחו כ-300 יהודים. עוד 12 יהודים הוצאו להורג בסוף אותו החודש, לאחר שהואשמו באהדה למשטר הסובייטי. בצו הגרמנים הוקם יודנרט, ובראשו עמד אוסקר הוטרר (Hutterer). ליד היודנרט הוקם שירות סדר יהודי; מפקדו הראשון היה עורך הדין כהנא, ואחריו מילא את התפקיד דוליק לאופר. בתחילה התגייסו לשירות הסדר בני משפחות מכובדות וחניכי תנועות הנוער, אבל עם הזמן התרכזו בו טיפוסים מפוקפקים משולי החברה.
יהודי סטרי חויבו לשאת סרט לבן עם מגן דוד כחול, תנועתם הוגבלה מאוד, והם נחטפו לעבודת כפייה. מאות יהודים עבדו במוסדות העירייה, במחנות צבא ובמפעלים גרמניים פרטיים, משום שהקנו הגנה מסוימת מחטיפה לעבודה.
באקציה שהייתה בסטרי ב-16 בספטמבר 1941 הוצאו מבתיהם בין 800 ל-1,000 יהודים בידי שוטרים גרמנים ואוקראינים. לאחר שלושה ימים של התעללות אכזרית הובלו אותם יהודים ליער כחמישה קילומטרים מחוץ לעיר ונרצחו שם.
בסוף 1941 החלו לרכז את היהודים מרחבי העיר ברובע יהודי, וזה הפך למעשה לגטו פתוח. הצפיפות בגטו הייתה גדולה והתנאים הסניטריים ירודים. בדצמבר 1941 נדרשו היהודים למסור לגרמנים את פריטי הפרווה שברשותם. במחצית הראשונה של 1942 נחטפו מפעם לפעם מהגטו קבוצות יהודים למחנות עבודה, ורבים נספו בהם.
ביולי 1942 נמנו בגטו סטרי 9,377 יהודים. קרוב לרבע מהם קיבלו תמיכה מיס"ס. היו בגטו חמישה מטבחים ציבוריים, אחד מהם לילדים, היה בו בית יתומים שחסו בו 55 ילדים, והיה בו בית חולים.
ב-3 בספטמבר 1942 החלה אקציה גדולה בגטו סטרי ונמשכה שלושה ימים. כוחות של הסיפ"ו, יחידת משטרה גרמנית מבטליון 133 והמשטרה האוקראינית ריכזו בבית הכנסת כ-3,000 יהודים, ומשם גירשו אותם ברכבת, בתנאים קשים במיוחד, למחנה ההשמדה בלז'ץ. אִתם גורשו גם כאלפיים יהודים מהעיירה הסמוכה סקולה (Skole). עוד כ-600-500 יהודים נורו במקום בזמן המעצרים.
במחצית השנייה של ספטמבר 1942 גורשו לסטרי כ-1,700 יהודים מיישובים בסביבה, ובהם ז'ידצ'וב (Zydaczow), ז'וּרוונו (Zurawno), רוזדול (Rozdol) ואחרים.
ב-22 באוקטובר 1942 עשו הגרמנים אקציה נוספת, אלימה במיוחד. היהודים הכינו מקומות מחבוא משוכללים, והגרמנים ועוזריהם סרקו את רחובות הגטו והרחובות הסמוכים בעזרת כלבים, הרסו רצפות וקירות, הציפו מרתפים במים והעלו בתים באש. מספר הנרצחים בעקבות האקציה הזאת מוערך בכ-2,300 – רובם גורשו לבלז'ץ וכמה מאות נרצחו במקום. כמה יהודים קפצו מהרכבות, אך רובם נהרגו בנפילה, נורו או הוסגרו לגרמנים. רק מעטים חזרו לגטו.
לאחר אקציית אוקטובר 1942 רוכזו בגטו עוד כ-700 יהודים שהוגדרו "לא מתאימים לעבודה". שטח הגטו צומצם, הוא הוקף בגדר קרשים, הכניסה והיציאה החופשיות בוטלו, ומי שהבריח מזון לגטו הסתכן בעונש מוות. כעת ישבו בגטו כ-4,000 יהודים, שרר בו רעב ופשׂה בו הטיפוס. יושבי הגטו חולקו לשתי קבוצות: כמה מאות עובדים במפעלים חיוניים שנשאו על בגדיהם טלאי מרובע ועליו האות W, וכל השאר – יהודים "לא חיוניים" לגרמנים. תחילה התגוררו היהודים העובדים בגטו ויצאו לעבודה מדי יום, אך כעבור זמן מה הם רוכזו ב"גטו עובדים" נפרד שהוקם סמוך למפעלים שעבדו בהם.
ב-15 בנובמבר 1942 שוב ביצעו הגרמנים אקציה בגטו וגירשו ממנו כ-1,500 יהודים, קצתם למחנה העבודה ינובסקה (Janowska) שבלבוב וקצתם לבלז'ץ.
בסתיו 1942 ובחורף 1942/43 גברו מאמציהם של יהודים רבים להיחלץ מהגטו. עשרות ניסו לברוח להונגריה, ואחרים ברחו ליער ובנו בונקרים למסתור, אולם רובם נלכדו ונרצחו. יהודים שהצליחו להשיג תעודות אריות מזויפות ניסו לעקור לערים אחרות.
ב-28 בפברואר 1943 החלה בגטו סטרי אקציה נוספת. באקציה זו, שנמשכה עד 3 במרס 1943, נרצחו כ-1,000 יהודים, ובהם גם בעלי תעודות עבודה, שלא כובדו עוד. יהודים שניסו לפרוץ את גדרות הגטו השמורות היטב נורו, וגוויותיהם נותרו מוטלות משני צדי הגדר. אחרי האקציה השתדלו שרידי הגטו לעבור למחנות העבודה בעיר, שלא נפגעו בשלב זה.
גטו סטרי חוסל ב-22 במאי 1943. שוטרים גרמנים ואוקראינים כיתרו את הגטו בטבעת הדוקה; יותר מאלף יהודים נאספו ונדחסו לבית הכנסת הגדול, הוחזקו בו ימים אחדים בלי מים ומזון, ואחר כך נלקחו לבית העלמין המקומי ונרצחו שם.
ב-3 ביוני 1943, כדי להוציא את שרידי היהודים ממחבואיהם, שרפו הגרמנים ועוזריהם בתים בגטו, הציפו מרתפים במים והטילו פצצות לבונקרים. בניין היודנרט נשרף, ואחרוני אנשי היודנרט והשוטרים היהודים נרצחו.
ביולי ובאוגוסט 1943 חוסלו גם מחנות העבודה בסטרי ועובדיהם היהודים נרצחו.