המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בסטרי סונץ' כ-550 יהודים שהיו כשמינית מתושביה. רובם היו סוחרים זעירים או רוכלים, כמה מהם היו פונדקאים ואחדים היו בעלי מלאכה. רוב בני הקהילה למדו בחדרים ובבית מדרש. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות וכן מועדון ספורט וחוג דרמה.
הגרמנים כבשו את סטרי סונץ' בתחילת ספטמבר 1939. מעט מיהודיה, בעיקר צעירים, ברחו לפני כן מזרחה, לאזור שהיה בשליטת הסובייטים. עם הכיבוש החלו חיילים ושוטרים גרמנים לחטוף יהודים לעבודת הכפייה. תנועתם של יהודי המקום הוגבלה, והם נדרשו לשלם דמי כופר ולשאת על בגדיהם טלאי צהוב.
בסוף 1939 הוקם בסטרי סונץ' יודנרט, והוטל עליו לספק לגרמנים באופן סדיר עובדי כפייה.
ב-1940 החלו הגרמנים להטיל על היהודים עונשים כבדים בשל כל הפרה של הוראותיהם בקשר לטלאי הצהוב ולהגבלות התנועה. היודנרט ויס"ס הקימו מוסדות סעד. כמו כן החלו להתארגן קבוצות חשאיות של תלמידים ללימוד מקצועות שונים ובהם עברית. עד סוף 1940 הגיעו לסטרי סונץ' 148 יהודים שגורשו או ברחו מיישובים אחרים באזור.
הגרמנים החלו לשלוח צעירים יהודים מסטרי סונץ' למחנות עבודה, ויהודיה החלו לחפש מקומות עבודה קבועים במפעלים חיוניים למשק הגרמני, כדי לזכות בתעודה שעוד העניקה אז חסינות מפני השילוחים למחנות עבודה. באפריל 1941 הוקמה בעיירה נציגות של יס"ס והוגבר הטיפול בנזקקים. בסוף 1941 ובתחילת 1942 נעשו ניסיונות להעסיק יהודים בחקלאות במשקים סמוכים. ב-13 בספטמבר 1941 נורו למוות עשרים נשים יהודיות.
באביב 1942 הוקם בסטרי סונץ' גטו. רוכזו בו גם יהודים מיישובי הסביבה, ומספר תושביו הגיע לכ-1,000. ביולי 1942 מתו במגפות טיפוס ואדמת עשרות יהודים. באותו חודש נצטוו יהודי הגטו לשלם תשלום כופר גבוה.
גטו סטרי סונץ' חוסל ב-17 באוגוסט 1942; תושביו גורשו ברגל לגטו נובי סונץ' (Nowy Sącz) מרחק עשרה קילומטרים משם. 95 חולים וקשישים נרצחו במקום (לפי גרסה אחרת נרצחו שם קרוב ל-150 בני אדם). מגטו נובי סונץ' גורשו יהודי סטרי סונץ' כעבור זמן קצר למחנה ההשמדה בלז'ץ.